כשמגיעים ל 10 אחדות בודדות מחליפים אותן במקל עשרת נוסף ואומרים 20. בעשרים יש שתי חבילות ארוזות של עשר, שני מקלות של עשר, או שתי עשרות.

הבעיה בהבנת המבנה העשורי נעוצה לדעתי בחוסר הבנה לשונית ובהמחשה לא מספקת של העניין, תוך דילוג על שלבים. בספרים מופיעים ציורים של הבדידים אך אין מגע ובדיקה של הבדידים עצמם והמעבר משלב ציור הבדידים לעבודה עם המספרים מחסיר כמה שלבים. ילד שעובד עם בדידים אמיתיים ומקבל תיווך תופס את העניין במהירות. אני עובדת כל הזמן, תחילה עם המחשה פיזית, שמורכבת משלבים – אני הילד מחזיק ומקבל, או אני מחזיקה והוא נותן לי, או שההמחשה נמצאת על השולחן ולא בתוך היד. המחשה פיזית עם עצמים – אחר כך המחשה בעצרת ציור, ואחר כך כתיבת מספרים. השלבים אולי נראים טיפשיים ומיותרים, גם איטיים. לפי הניסיון שלי זה כלל לא מיותר. כשאני שומרת על הבנה טובה, הילד מתקדם מהר יותר ולגובה רב יותר, וגם מרוצה מתהליך הלימוד ומעצמו. בשיעורים שלמדנו עד עכשיו – הגענו להבנה של חוק החילוף, ציר מספרים, מספרים שליליים, כפל, התחלה של הבנת המבנה העשורי.
זה לא היה מתאפשר ללא צעדים איטיים ומדורגים, ללא דילוג על שלבים, והמחשה מבוססת היטב.

תרגילים מעל 10
10+2
התרגיל הוא כמו שם המספר: שתים עשרה. אומרים שתיים ומוסיפים עֶשרה.
10+3
אומרים 3 ומוסיפים עשרה. המחשה עם מקל עשרת ובדידי אחדות.
מתרגלים את זה עם מספרים אחרים עד 20.
עכשיו תרגילי ועוד אפס. ואז ועוד אחד.
11+1=
עושים את החשבון עם האחדות הבודדות (לילד: לאלה שהם אחד אחד בנפרד קוראים אחדות) ומוסיפים בסוף עֶשרה.
12+1=
14+1=
16+1=
מבלבלים את סדר התרגילים כדי שלא תהיה ספירה אוטומטית ללא חשיבה, ועוברים על כל התרגילים בין 10 ל- 20.
עוברים לתרגילי פחות אחד, ועוד שתיים, פחות שתיים, ועוד ופחות אפס. מתרגלים את העניין כמה שיעורים וזה מספק לנו חזרה טובה על כל מה שלמדנו. משלבים גם תרגילים מתחת לעשר.
12-2=10
15-5=10
19-9=10
לומדים גם תרגילים אלה, קודם בעזרת המחשה עם הבדידים ולאחר שלא צריך יותר – בעל פה. תחושת ההישג טובה, הילד שמח שהוא כבר מרגיש בטוח מעל 10. תרגילים אלה דומים למספר פחות עצמו. מגיעים לעשר במקום לאפס.
12-2 מורידים שתי אחדות, נשאר מקל עשר.