כדי להצליח בפתרון תרגילים מורכבים יותר, כדאי להכיר את סוגי הטעויות האופייניים לנו. לכל אחד יש 5-6 טעויות שאופייניות לו ונובעות מפערים בלימוד, הרגלים לא נכונים ואפילו תכונות אופי.  כאשר נצליח למצוא במהלך פתרון שגוי טעות שנובעת מסיבה חוזרת ונשנית,  זו סיבה לשמחה כי מצאנו דרך לטעות פחות.  רושמים את סוג הטעות ברשימה של סוגי הטעויות האופייניים לנו ובזמן פתרון של תרגיל חדש שמים לב שלא נטעה בסוג זה של טעות.

סוגי טעויות אפשריים:

חיבור עשרות עם אחדות – נובע מכתיבה לא מסודרת שנובעת אולי מבעיה בהפנמת המבנה העשורי.   ילד שיש לו בעיה בכתיבה מפוזרת של התרגיל צריך להקפיד במיוחד על כתיבה של אחדות מתחת לאחדות, עשרות מתחת לעשרות, וכו'.

בלבול בפתרון שאלות חיבור פשוטות במהלך ביצוע פתרון מסובך – יכול לנבוע מזלזול ופתירה של כמה שלבים בראש (עם סיכוי של 50% טעות לכל שלב כזה) . הזלזול יכול לנבוע מתנועה בין הערכה עצמית גבוהה מדי לנמוכה מדי.  ילד שיודע שטעות כזו אופיינית לו וחוזרת על עצמה צריך לשים לב ולא לפתור "בראש".

כתיבה לא ברורה של מספר מסוים – למשל אפס נראה כמו שש – ואח"כ פתרון תוך התייחסות למספר המוטעה.

עבודה בשלבים לא מסודרים, של הוצאה מסוגריים, עם מינוס כפול סוגריים, שבתוכם שברים… "חור" בלימוד חומר, טעות בכל פעם שיש מינוס כפול סוגריים, למשל. חוסר הבנה של חוק הפילוג).

העתקה לא נכונה של התרגיל במעבר משלב לשלב (במשוואות אלגבריות)

אפשר ללמוד הרבה משגיאות. יש צורך לנתח אותן ולראות מה גרם להן, והאם יש כאן בעיה שחוזרת על עצמה. אם כן, כדאי ללמוד טוב יותר חומר מסוים או לעבוד בצורה מתוכננת כך שהשגיאה לא תחזור על עצמה. מטרת שיעורי הבית כאן היא ללמוד מה הן הטעויות שלנו, מה מאפיין אותן ומה חסר לנו בחומר.

יש צורך ללמוד גם טכניקות של אומדן, הצבת הפתרון בנוסחה, ופתירה בצורה אחרת כדי שהילד יוכל לדעת תוך כדי מבחן אם צדק או טעה. כך יגדלו הסיכויים להגיע לציון גבוה וחרדת הבחינה תפחת. מובן שאם דרך הפתרון אינה מפורטת בספר, הילד לא יוכל לגלות מה היתה הטעות ולא יוכל ללמוד ממנה. שיעורי הבית יהפכו לחוויה מתסכלת ולא לימודית.  ילד שיש מי שיעזור לו לפתור את התרגילים ולמצוא את השגיאות האופייניות לו יזכה ליתרון גדול על פני מי שאין לו עזרה כזו.