כללים מומלצים ללימוד:

1. לימוד של שלב אחרי שלב, בלי לדלג על שלבים או על הסבר של מושגים חדשים. לא לקפוץ לכפל לפני שהחיבור מבוסס, כדי שבסיס ההבנה יהיה רחב ויאפשר בניה לגובה (כמו במגדל קוביות).
   
   

2. ללמד במנות קטנות, עדיף פחות מדי מאשר יותר מדי.
   
   

3. ללמד מההתחלה, מהבסיס, כדי לא לפספס "חורים" בדרך, שלצורך גילויים אחר כך נידרש לחזור אחורה, לחפש ולהתעכב. מהיר יותר לעבור במהירות על כל מה שהילד כבר יודע, לפי הסדר, ולעבור הלאה.
   
   

4. לפני הלימוד לעשות בדיקה של מה הילד יודע ואיפה יש לו בעיות. הבדיקה היא אבחון, אבל לא אבחון דידקטי. וגם הוא, כמו אבחון דידקטי (בעיני), רק מתאר מצב מסויים שבו הילד נמצא ולאו דווקא מנבא את הצלחותיו בעתיד, לאו דווקא מתאר או קובע את הסיבה לחוסר הצלחה.
   
   

5. להשתמש במכסימום המחשה. המחשה פיזית של מגע ואחיזה ביד של הילד, המחשה גופנית, ולאחר מכן המחשה בציור ורק אז סימול במספרים.
   
   

6. להשתדל ללכת עם הרצון הטבעי של הילד ללמוד ולא להציף בידע בבת אחת, גם לא לכפות למידה – במידת האפשר. 
   
   

7. לא להתייהר בהישגי הילד, זה יוריד את המוטיבציה הפנימית שלו (ראה מאמרי "למידה" באתר).
   
   

8. בלימוד של כל נושא חדש – להקדיש לכל לימוד של שלב חדש – לפחות שני שיעורים, עם רווח של יום יומיים ביניהם, כדי שהמוח יוכל להטמיע את החומר. בשיעור הבא לחזור על החומר מהשיעור שעבר ולעשות בדיקה בעזרת מבחן, תחילה בסיוע המחשה של בדידים ואחר כך ללא המחשה, כדי לראות אם אפשר לבנות עוד שלב.
   
   

9. משתדלים ללכת "מהצלחה להצלחה", כל שלב של הלימוד מסתיים בהצלחה, 100 במבחן. הצלחה מגבירה את המוטיבציה ללמידה ואת הביטחון והאמון העצמי. כישלון במבחן הוא כישלון של המורה, לא של הילד.
   
   

10. הלימוד יכול להיות גם כיף. השיטה שמפורטת כאן יכולה להיות מאוד מהנה וגם יעילה, ויחד עם זאת גם מאוד הישגית – אם נצמדים לכללים הנ"ל.
    
    

הבנה קשורה להתבוננות. אני רואה – פירושו אני מבין. מה שאנו רואים אנחנו מבינים. אבל מה שניתן לנגוע בו ולהזיז – נראה לנו אמיתי יותר, ואנחנו לומדים ומפנימים אותו יותר בקלות, מתוך אמון בנכונותו. תפיסה של המוח ותפישה של אחיזה – קשורים לא רק מבחינת הרובד הלשוני. על פי נסיוני, ככל שההמחשה מבוססת ומעמיקה יותר, כך הלמידה יכולה להגיע לרמות יותר גבוהות. בסיס ההבנה רחב יותר. בשנים האחרונות השתמשו במערכת החינוך בסוג המחשה לא נכון. בדידים שקישרו בין כמות מספרית – לצבע של הבדיד, וכמובן זה לא עבד (שיטת "אחת שתיים שלוש").

לצורך עבודה בשיטה שאני משתמשת בה כדאי לרכוש בדידים רבועים בגודל של 2 ס"מ X 2 ס"מ, עובי 2 מ"מ. הבדידים נקראים TILES קוביות מניה של 2 ס"מ. אפשר להזמין אצל רוזי ב"הוצאת יסוד". כדאי להזמין 200 בארבעה צבעים (עדיף לא לבן). הבדידים מתאימים למגוון משחקים ולימוד. כדאי להתחיל במשחק עם הבדידים כדי לחבב אותם על הילדים. בונים מגדלים בצורות שונות, "שטיחים" עם דוגמאות, אותיות ואפילו ניקוד.