תפריט
אָלֶף – א
ציור הילד שעולה על הקורה עוזר לזכור איך לכתוב את האלף נכון: אם כותבים כך –
הילד ייפול מן הקורה. הקו של הילד מקביל לשוליים או ניצב לקצות הדף שבו כותבים. משווים את הקו של האלף עם שולי הדף.
איך כותבים? יש דף עם שורות. שתי השורות האדומות המאונכות הן שוליים. מעבר להן לא כותבים, זהו מקום להערות. השורות הכחולות המאוזנות – חלקן "חזקות", עבות, וחלקן דקות – "חלשות". כותבים בין שתי שורות "חזקות". ראיתי ילדים שהמורה מסמנת להם X ליד השורות שבתוכן צריך לכתוב. הן יכולות לעשות זאת גם שנה שלמה, ועדיין הילד לא ילמד מכך איך למצוא את השורות הנכונות לכתיבה. אותו ילד, ש"יתווכו" לו את העולם נכון ויספרו לו על השורות "החזקות", יוכל להבחין ולמצוא את שתי השורות "החזקות" שביניהן כותבים. לא כותבים בין שורה חלשה לשורה חזקה (עבה), אלא רק בין שתי חזקות. הניקוד נכתב מתחת לאות, מתחת לשורה, ולא בצמוד לשורה, כדי שאפשר יהיה לראות מה כתוב.
השורה העליונה היא "התקרה", והתחתונה היא "הרצפה".
כותבים את האותיות מן הרחוק מאיתנו אל הקרוב, ומן התקרה לרצפה.
רוב האותיות דומות לרי"ש: "הולכים על התקרה", ו"יורדים במעלית". אחר כך מוסיפים את השאר, אם זו ב, ח, ה, כ ועוד. יש אותיות שעולות מעבר לתקרה, אל הגג – כמו ל, או יורדות למטה אל המרתף – כמו קו"ף.
מתחילים ב"קורה" (אלכסון), מלמעלה עד למטה. אחר כך "הילד", מקביל לשולי הדף, או ניצב ל "רצפה", כמו השוליים של תחתית הדף – ואז את "האבא".
כותבים עשר פעמים אלף בין שתי שורות חזקות, לאט ומשתדלים לדייק. בוחרים את שלוש אותיות האל"ף היפות ביותר, ומעליהן מציירים כתר – 'מלכת היופי', וצובעים אותו בצהוב. דנים למה אות זו או זו אינן מתאימות לקבל כתר: זאת עקומה. זאת מרחפת מעל לרצפה, זו צולעת. שמים לב שהילד לא כותב בצורה חזקה ומאומצת מדי. הופכים את הדף כדי לראות אם אין "כתב ברייל" – הלחיצה החזקה מדי של הילד המשתדל חורטת סימנים מאחורי הדף. לחיצה חזקה מדי גורמת ליד "להתגלש" והקו מתעקם לרוב. מבקשים ממנו לכתוב 'חלש' יותר, כך שלא יראו סימנים מעבר לדף.
אל"ף היא אחת האותיות שקשה במיוחד לילדים לשרטט. אבל אם הולכים לפי השיטה של – "אני עולה על הקורה ואבא מחזיק מלמטה" – הם לומדים לכתוב את האות כהלכה, כמעט מיד.
כדאי לשמור עבור הילד את צורת האות, כפי ששרטט לפני הלימוד – ולאחריו, הפעם הראשונה שכתב אלף נכון. אומרים לו שזו מזכרת מן התקופה בה היה "קטן". כדאי לשים תאריך על הדף. אם קשה לשמור הרבה דפים – אפשר לצלם את הדף, או ציורים של הילד, ולשמור באלבום.
קשה לילד למלא הוראה של – 'צייר קו אלכסון'. לכן אני משתמשת במילים אחרות, כמו – 'להתגלש', או במצב כמו כאן, 'קורה' שהיא מישור משופע. מצבים אלה מוכרים לילד מבחינה גופנית וכשהוא מתרכז בחוויה הגופנית של האלכסון הוא מצליח לשרטט אותו. בצורה דומה, אני לא מבקשת לצייר קו "ישר", אלא "לרדת במעלית". בכלל, חוויה גופנית של משחק במגרש המשחקים עוזרת מאד גם לתפיסה של האותיות וגם מאוחר יותר, לחשבון, וודאי גם לפיזיקה.
אם ההורה הוא המלמד, רצוי לנצל מצב שבו הילד מבקש ללמוד, ובכל מקרה לא ללמד יותר מדבר חדש אחד או שניים ביום, כדי לא להמאיס ולאבד קשב.
לאחר הלימוד של אות, אפשר לצייר אותה על גב הילד בעזרת האצבע, ולתת לו לנחש איזה אות נכתבה.
הכתב העברי נוצר מתוך סיתות על אבן. לכן כיוון הכתיבה הוא מימין לשמאל. שרטוט האותיות נעשה 'מן הרחוק לקרוב ומלמעלה למטה'. הכתב האנגלי התחיל מתוך שרטוט בדיו, לכן הוא נכתב משמאל לימין, כדי שהיד לא תמחה את מה שנכתב כבר.
