פרק 3: סדר עדיפויות של בחירה בין ערכים - "אנטיגונה" ו"רצפה בת-איה"

לעיתים יוצרת הבחירה בערך עליון אחד – סתירה ופגיעה בערך מרכזי אחר. אנטיגונה מצייתת לערך המוסרי העליון (חוק האל) של קבורת פולינקס, אחיה המת, ומתעלמת מן הערך של ציות לחוקי המדינה והמלך. כידוע, העניין מסתיים בטרגדיה: למרות איסור השליט, קוברת אנטיגונה את אחיה, שנלחם נגד העיר תבי; דודה וחמיה לעתיד, קראון שליט תבי, גוזר עליה עונש מוות צפוי מראש. אנטיגונה מבצעת בחירה בין ערכים, האחד על חשבון השני - ומעדיפה למות ולא לעבור על חוק מוסרי עליון.

בתנ"ך מופיעה דילמה דומה לדילמה של אנטיגונה: דוד המלך מצווה שלא לקבור את שבעת בני שאול: שני בני שאול מהפילגש רצפה בת-איה, וחמשת בניה של מיכל בת-שאול: "ויקח המלך [דוד] את שני בני רצפה בת-איה אשר ילדה לשאול, את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי, ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעם בהר לפני ה' ויפלו שבעתים יחד והם הומתו בימי קציר בראשונים תחילת קציר שעורים. ותיקח רצפה בת-איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחילת קציר עד ניתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת חית השדה לילה. ויוגד לדוד את אשר עשתה רצפה בת-איה פילגש שאול... ויאספו את עצמות המוקעים ויקברו... ויעשו כל אשר ציווה המלך וייעתר אלוהים לארץ אחרי כן." (שמואל ב' כא' 8,14).

השוואה בין סיפור "אנטיגונה" וסיפור "רצפה בת איה.

סיפור "אנטיגונה"/ סופוקלס
השליט קראון הוא מלך תבי, דודה של אנטיגונה ואבי ארוסה, והוא גם קרוב של המת-אחיה, שלחם נגד עירו תבי. 'חוק המלך' – לא לקבור, סותר את 'חוק האל' - לקבור. אנטיגונה מתנגדת לפקודת השליט מטעמי מצפון ו'חוק האל'. היא פועלת בצורה דרמטית, מסורה והרואית. אנטיגונה קוברת את אחיה המת בניגוד למצוות השליט ומתוך ידיעה שתשלם על כך בחייה.

היא בוחרת בערך של הציות ל'חוק האל' - על פני הציות ל'חוק המלך', ומאבדת את חייה במודע, כתוצאה מן הבחירה. היא מבצעת בחירה נוספת בין שני ערכים: היא בוחרת בערך של 'שמירת הצביון המוסרי של החיים'- על פני הערך של 'שמירת החיים'.

סיפור רצפה בת-איה

(שמואל ב' כא' 8,14)

המלך דוד גם הוא שליט שהוא גם קרוב משפחה, הן של רצפה בת-איה פילגש שאול והן של שבעת המתים, חמשת בני מיכל ושני בני שאול - באמצעות נישואיו למיכל בת שאול. דוד מצווה שלא לקבור אותם. 'חוק המלך' – לא לקבור, סותר את 'חוק האל' – לקבור. כקרוב משפחה, הוא עובר עוד יותר על חוק האל ולא ממלא את תפקידו כקרוב משפחה למתים. בסיפור מדובר על שבעה מתים שהם בני משפחה של רצפה: בנים ו'אחיינים' (אף כי היתה פילגש). רצפה מתנגדת לפקודת השליט מטעמי מצפון ו'חוק האל'. היא פועלת בצורה חכמה, הרואית, מתמשכת, דרמטית ומסורה כדי לשמור על כבוד המתים במידת הניתן. הפעולה קשה מאוד, אפילו נוראה, מבחינה נפשית ופיזית. רצפה מביאה לכך שהמתים יקברו, בהסכמת המלך. חייה ישמרו משום שלא עברה על מצוות המלך.

רצפה לא מותרת על אף אחד מן הערכים.

היא לא בוחרת בין 'חוק האל' ל'חוק המלך' ומקיימת את שניהם, ולכן משיגה את מבוקשה מבלי לשלם על כך בחייה.
היא לא בוחרת בין הערך של 'שמירת החיים' לבין הערך של 'שמירה על צביונם המוסרי'. היא שומרת הן על חייה, והן על 'צביונם המוסרי'. באמצעות פעולה חכמה במסגרת 'חוק המלך'.

רצפה (גחלת בשפת התנ"ך) שומרת על קיום שני הערכים; בפעולה מסורה היא מגינה על כבוד המתים - 'חוק האל', מבלי לפגוע תוך כדי כך ב-'חוק המלך'. רצפה בת-איה יוצרת דעת קהל אוהדת לפעולתה, והמחשה מתמשכת שלא ניתן להתעלם ממנה, לגבי הזוועה שבפגיעה ב'חוק האל'. בסופו של דבר משיגה רצפה את מבוקשה: דוד משנה את הוראתו ומתיר לקבור את בני שאול.

הסיפור של 'רצפה בת איה' קדם בכ- 500 שנה למחזה "אנטיגונה" של סופוקלס. לפי הדמיון הרב בין הסיפורים, ייתכן שסופוקלס הכיר את הסיפור התנ"כי הכולל דילמה שווה לגבי שתי הדמויות, אך בנושא הבחירה בין הערכים הציג בחירה שונה..

הסיפור של "רצפה בת-איה" מציע את הרעיון ההומניסטי,

שכאשר נדרשת לכאורה בחירה בין שני ערכים חשובים - לא כדאי לבחור בערך אחד ולוותר על השני

, אלא לחפש את 'הדרך השלישית', 'שביל הזהב', ולשמור על כל הערכים החשובים: הציות ל-'חוק המלך' והמדינה, ל-'חוק המוסר האוניברסאלי של האל' - והערכים החשובים הנלווים של 'שמירת החיים' והערך של שמירת צביונם המוסרי.

הסיפור של רצפה בת איה מסתיים במילים:

וייעתר אלוהים לארץ אחרי כן".

הייתה כנראה בצורת או דבר מה אחר שנבע מכעס האל וגרם גם הוא לשינוי דעתו של דוד. יש אומרים שניתך גשם על התבואה בעת הקציר וקלקל אותה. לאחר שהמעוות תוקן - שב האל ו'נעתר' לארץ. תופעה כזו מתוארת גם בטרגדיה היוונית "אדיפוס המלך" (סופוקלס): כאשר פוגעים ב'חוק האל' - נענשים בני האדם ב'עצירת גשמים' או מגפה, והשליט נאלץ לבדוק מה עורר את הקצף. טרזיאס הנביא העיוור מנסה למנוע מהמלך אדיפוס לחקור את הדבר; אך אדיפוס תמיד אהב חידות... הוא חוקר ומגלה, שהסיבה למגפה היא מעשיו שלו שנעשו לא בידיעה.

כאשר למדתי את "אנטיגונה" בבית הספר התיכון, הסבירו לי, שאם אצטרך לבחור בין ערך מוסרי עליון לבין חוק המדינה, עלי לבחור בערך המוסרי, ולא לפעול, לדוגמה, כפי שעשו חיילים נאציים אשר "מילאו פקודות". כאשר גישה זו מופיעה מן הצד השני של המתרס החילוני שלי, התוצאות יכולות להיות קשות.

גם במקרה של רצח יצחק רבין ז"ל בוצעה בחירה בין ערכים: ערך הציות לדבר האל המושם בפי בני-אדם, וערך כיבוד האופי הדמוקרטי של המדינה, ומה שנחשב ל'חוק האל' - ערך 'קדושת האדמה' על פני 'לא תרצח'. רוצח רבין נהג בנושא הבחירה בין ערכים בדילמה על פי הדרך היוונית של העדפת ערך אחד על פני השני - ולא נקט את דרך 'שביל הזהב', שמציע התנ"ך בסיפור "רצפה בת-איה".

ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נרצח בשבוע שבו הייתה פרשת השבוע – 'עקידת יצחק', ב- 4 לנובמבר 1995. תאריך זה היה גם היום האחרון לסיכום המפקד הארצי שנערך אז; מי שנפטר לאחר 4/11/95 לא נמנה על 'רשימת המתים' של המפקד. בתנ"ך מופיעה במספר מקרים האמונה שאסור לספור את העם, ושמפקד יסתיים באסון. אולי ראה בכך הרוצח סימן, שדרכו תצלח באותו יום (באמת אמר שמצא מספר סימנים לכך שדרכו תצלח אותו יום), ועל כך אנו מתאבלים.

בימי דוד המלך נערך מפקד, שהסתיים במגפה. בתום המגפה קונה דוד המלך את גורן ארוונה היבוסי ומקים שם מזבח: "ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה... ופקדו את העם וידעתי את מספר העם. ויאמר יואב אל המלך: ויוסף ה' אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך רואות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה. ויחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את העם את ישראל. ... וישטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם. ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש מאות אלף איש. ויך לב דוד אתו אחרי כן ספר את העם ויאמר דוד אל ה': חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה ה' העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד. ויקם דוד בבקר ודבר ה' היה אל גד הנביא חזה דוד לאמר: הלוך ודברת אל דוד כה אמר ה': שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך. ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר לו: התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם שלשה חדשים נסך לפני צריךָ והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דֶּבֶר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שלחי דבר. ויאמר דוד אל גד: צר לי מאד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמו וביד אדם אל אפולה. ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד וימת מן העם מדן ועד באר שבע - שבעים אלף איש. וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם ה' אל הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם: רב, עתה הרף ידך ומלאך ה' היה עם גרן האורנה [מלך] היבסי. ויאמר דוד אל ה' בראתו את המלאך המכה בעם ויאמר: הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי. ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו: עלה הקם לה' מזבח בגרן ארניה היבסי. ויעל דוד כדבר גד כאשר צוה וישקף ארונה וירא את המלך ואת עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה. ויאמר ארונה מדוע בא אדני המלך אל עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את הגרן לבנות מזבח לה' ותעצר המגפה מעל העם. ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים. הכל נתן ארונה המלך למלך ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך. ויאמר המלך אל ארונה לא כי קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה לה' אלהי עלות חנם ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים. ויבן שם דוד מזבח לה' ויעל עלות ושלמים ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל." (שמואל ב' כד').