פרק 2:  התנ"ך כיצירת אמנות שמחנכת לערכים

האמנות מדברת דרך קודים כדי לזכות בהקשבה.   יצירת האמנות היא מעין חידה, שהרצון לפענח אותה גורר אחריו עניין והסכמה לקשב.  כאשר הקורא מצליח לפתור את החידה שביצירה,  הוא יכול להרגיש שהפתרון שהגיע אליו הוא במידת מה שלו;  הוא נעשה מעורב,  ועל כן גם יותר מוכן לבחון את המסר שביצירה. 

אם היצירה מציגה את ה'רע' כ'מוחלט'  או שהיא ברורה וישירה מדי,  היא לא תזכה להקשבה ולהזדהות ולא תעבור עיבוד בתוך הצופה,  הוא לא יפנים את המסרים ויישאר מנוכר.  

התנ"ך הוא בין שאר הדברים -  טקסט שמבקש להקנות ערכים,  לחנך ולעצב עם, לשנות את תפיסותיו הקודמות, ולהפוך אותו לעם חופשי, הומאני, מוסרי ובעל אמונה מופשטת באל עליון.  סיפורי המקרא מקנים ומבהירים, בעזרת אמצעים אמנותיים ואחרים, שיטה של ערכים גלויים ומוסווים - שהם משורשי הערכים המקובלים  עלינו כיום.

גם האמן מבקש להבהיר סדר עדיפויות של בחירה בין ערכים:  "מה נעלה יותר" - הדאגה לפרנסת המשפחה - ולכן חיפוי על נזקים בקו הייצור של חלקי חילוף למטוסים, או האחריות לשלום טייסים אלמוניים שמגנים על הארץ ("כולם היו בני", ארתור מילר);   מה חשוב יותר:  הערך המוסרי העליון של קבורת האח המת, או הציות לשליט ולחוקי המדינה   ("אנטיגונה",  סופוקלס).