ביקשו מילדים להביא לכתה חולצה מיוזעת של אבא שלהם, ונתנו להם לנסות להבחין, קשורי עיניים, וכל ילד זיהה את החולצה של אבא שלו מבין כל האחרות. אנו 'קוראים' קולות – זה צופר של מכונית. האיש הזה נחמד אלי, אבל הוא לא באמת אוהב אותי.
אנחנו קוראים תמונה של החוץ, דרך החלון. העצים נעים, סימן שיש רוח בחוץ. השמיים אפורים – יהיה קר וכדאי ללבוש סודר. השפתיים של אמא שלי פונות בקשת קעורה כלפי מעלה, ועיניה נוצצות: היא שמחה. קוראים עקבות של חיות בחול: פה עבר סרטן, וכאן דרך כלב, עם תינוק והאמא שלו. קוראים את התמרורים בכביש: אין כניסה. ירוק עוברים, אדום עוצרים. כל אחד מאיתנו יודע לקרוא אלפי סימנים, עוד לפני שהוא לומד את סימני הכתב.

להמשך קריאה פתח את מסמך הוורד.