מוגש כשירות לציבור ללא תשלום

איך לקרוא מילים ארוכות

קישור כל אות לצליל שלה, בעזרת הצורה שלה

 "אין לי ראש למילים ארוכות"

אחרי שלמדנו לקרוא מילים קצרות, צריך להתמודד עם מילים כמו רָכֶּבֶת, אוּטוֹפְּיָה, אָלֶכְּסָנְדְרִיָה, אָנְדְרָלָמוּסְיָה. לרוב הילד ינסה לנחש את המשך המילה.

לגבי ילדים שלמדו לקרוא בלי ניקוד, הם ישתמשו באימות הקריאה אהו"י כדי לנחש את המילה: ו מנוקדת לרוב חולם, י לרוב מציינת חיריק שבא לפניה. כך תיתכן הצלחה של ילדים אלה, בלי שהם באמת יודעים לפענח ולקרוא. ההצלחה הזו מוגבלת ולא מאפשרת להם לקרוא ספרים קלאסיים, אלא רק כאלה שנכתבו בשפה המדוברת, כמו צמרמורת והארי פוטר, וכתוביות בטלוויזיה.

בשפה המדוברת או הדבורה יש כ- 3,000 מילים. בשפה הכתובה יש כ- 24,000 (זה סדר הגודל, אני מקווה שאני לא טועה בפרטים). ההבדל העצום באוצר המילים עלול להגביל אותם בהמשך, לא רק בהתייחס לידע ולערכים שמקנים הספרים הקלאסיים, אלא גם במבחנים פסיכוטכניים.

רצוי להשתמש במילים ב"קישקושית", מילים חסרות פשר, כדי ללמוד את הטכניקה, במיוחד לילדים שהתרגלו לנחש, כמובן לאחר שלומדים ניקוד. גם לגבי ילדים שלמדו ניקוד בלי ניחוש, כדאי להשתמש במילים שקשה לנחש אותן.

אִינְפְלָצְיָה

אנו קוראים את המילה כמו קרונות של רכבת. קודם כל הקרון הראשון. הילד מכסה באצבעו את החלקים שאינו מתעתד לקרוא בשלב זה.

אִי                 

עכשיו רק את הקרון השני

נְ                            

עכשיו מחברים את הקרון הראשון והשני

אִינְ                 

עכשיו קוראים רק את הקרון השלישי, הבא

פְ                 

הרצון לקרוא בבת אחת את כל הקרונות הוא מכשיל. הילד לא יכול להעמיס על הזיכרון שלו גם את ניסיון הפענוח של ה"קרון" הלא מוכר הבא, ובאותה עת להעמיס על המוח את זיכרון הקרונות הקודמים. אז קוראים כל הברה או צליל לחוד, ואחר כך מחברים למה שפענחנו קודם. אנחנו מחברים עכשיו את הקרון החדש שפענחנו אותו, לקרונות המפוענחים מקודם.
אִינְ- פְ = אִינְפְ

קוראים את ההברה החדשה הבאה: לָצְ
ומחברים אותה לחלק שקראנו קודם.
אִינְפְ-לָצְ

הגענו כמעט לסוף, נשאר לנו לקרוא את הקרון האחרון יָה
ומחברים אותו לשאר הקרונות שכבר קראנו:
אִינְפְלָצְ-יָה

רכבת ארוכה, איזה ילד יסכים ללכת בדרך הזו, עם השלבים הרבים? ילד שנתנו לו להיכשל שלוש פעם, ולאחר מכן לנסות את הדרך הזאת. בדרך האחת הוא ניחש 3-5 פעמים באופן שגוי, ובדרך הזו, הארוכה, הוא הצליח. אז איזו דרך היא הארוכה יותר? אני תמיד מלמדת, שמהר זה לאט. כשממהרים נלחצים ולא מצליחים.

נתאמן שוב על מילים ב"קישקושית". ילד יצטרך להתאמן על הרבה יותר מילים, לא בבת אחת כמובן, ולאחר שהוא שולט בשיטה הוא יכול לקרוא לעצמו "בלב".

המילה היא
קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף
בכוונה אני לא שמה יוד ליד החיריק למנוע ניחוש, ולפעמים מנקדת את ה-ו בשורוק ולא בחולם.

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

קוּגִלֶרַמוֹשָלֶף

13 שלבים כדי לקרוא מילה ארוכה זו. בהחלט אפשר להתחיל עם מילים קצרות יותר ב"קישקושית". אבל לאחר אימון ועם פחות פחד, אפשר לקרוא גם מילה כזו.
לאחר מכן אפשר להשתעשע. למשל לקרוא את צ'רלי קצ'רלי. את יק צידרק צידרוני וציפה דריפה ימפומפוני. לתת לילד להכתיב ולנקד שיר אהוב, כמו – "אל תקרא לי סנובית".

אני נותנת כאן את המילים של יק צידרק. צריך לנקד…. ולא לדרוש יותר מדי בבת אחת. אפשר להקריא לילד את רוב השיר, ולבקש שיקרא מילה או שתים.

היה היו שלושה יפונים –
יק, יק צידרק ויק צידרק צידרוני.
היה היו שלוש יפוניות –
ציפה, ציפה דריפה, וציפה דריפה ימפומפוני.

הם התחתנו:
יק עם ציפה
יק צידרק עם ציפה דריפה
יק צידרק צידרוני
עם ציפה דריפה ימפונפוני.

נולדו להם ילדים:
ליק וציפה- שח
ליק צידרק וציפה דריפה – שח שחמט
ליק צידרק צידרוני וציפה דריפה ימפונפוני –
שח שחמט שחמוני.