דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | כתבו אלי | קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > תנ"ך > פרק 11
מס' מבקרים: 491516
פרק 11

פרק 11: בעייתיות בהסקת מסקנות מ'חריגות' בטקסט?


הראיתי ממקומות שונים בטקסט, שהאל איננו יכול לדעת את מקום הימצאם של אנשים המוסתרים על ידי כנף של אוהל או חומר אחר,  כמו עץ בגן העדן.  במקומות אחרים בתנ"ך כתוב אחרת, אך לא באופן חד משמעי: "ויאמר אלי: הראית בן אדם את אשר זקני ישראל עושים, איש בחדרי משכיתו, כי אומרים: אין ה' רואה אותנו עזב ה'  את הארץ"  (יחזקאל ח  12).  בפסוק זה מתואר מעשה שנעשה בסתרי חדרים, אך האל יכול לראותו למרות ההפרעה של החומר.  יכולתי להשתמש בשבר פסוק מכאן, להוציאו מההקשר של מה שנכתב אחר כך, ולהוכיח את טענתי, על פי שיטת רבי עקיבא.

יכולתי להשתמש בפסוק זה כהוכחה לכך שהאל יכול לראות מבעד לקירות,  אך אם קוראים מסביב - רואים שבתחילת הפרק מפנה האל את תשומת לבו של  יחזקאל אל חור שבקיר.  יחזקאל מגדיל את החור ומביט דרכו (מטפורה יפה למערכת יחסים אֵל-נביא),  ולכן הפסוק אינו מעיד על יכולת האל לראות בסתרי חדרים.  לגבי ראייה בחושך - זו אף פעם לא הייתה  בעיה  עבור האל, האל היה בעולם גם בזמן של "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" ולפני כן.  בספר ישעיה נכתב בהקשר של ראיית האל בחושך:   "הוי המעמיקים מה'  לסתור עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו " (ישעיה כט'  15).

שאלות האל נובעות ממניעים שונים;  יכולתי לפרש את שאלת האל אל האדם:  "איכה?"  בצורה אחרת; לא - הודע לי היכן אתה נמצא (בארי חזק מפנה את השאלה חזרה אל האל: "אנא הגבר עוצמת אותותיך"),   אלא - איפה האדם שבך, היכן 'צלם אלוהים' שלך?  שמזכיר את המשפט של המשרת הזקן והנאמן  בתום המחזה  "גן הדובדבנים"  של צ'כוב:  "ואת האדם שכחו" . 

האל שואל את קין:  "אי הבל אחיך?"  קין מיתמם, מסתיר את האמת,  והאל אומר לו שהוא כמובן יודע היכן נמצא הבל – ולמה  (שמעתי את דמיו זועקים מן האדמה).  אוכל להסיק שגם השאלה לאברהם: "איה שרי אשתך?" וגם השאלה לאדם - לא נועדו לברר מידע שנסתר מהאל,  אלא לתת הזדמנות נוספת, למקד נושא מסוים -  ולא נשאלו  בגלל חוסר ידיעתו של האל או עוורונו.

פירוש זה שונה מהפירוש הקודם שנתתי, אשר מבוסס על תמונה חלקית בלבד.  מסוכן ושגוי לדעתי,  להסיק מסקנות מפירוש שאדם נותן לטקסט וליחס למסקנות אלה סמכות של מקור אלוהי. פרשנויות אלו הם בעיני רק אפשרויות של  אוּלָי . 

ערך הפירוש שניתן על ידי אדם לעומת ערך הפשט של דברי האל:  לדעתי עשה רבי עקיבא שימוש מסוכן ביכולתו לקשר בין מקומות שונים ולפרש את הפשט של המקרא.  הפירוש אינו אובייקטיבי, ההבנה אינה ומוחלטת נכונה מעבר לכל ספק;  האל אומר על כך:   "לא בסתר דיברתי במקום ארץ חושך,  לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני, אני ה'  דובר צדק מגיד מישרים"  (ישעיה מה  18).   על פי נאום ה',   האל אומר במפורש דברים ברורים; אין צורך לחפש במסתרים אחרי דבריו, בשברי וחלקי פסוקים ורמזים שיכולים להתפרש לכאן ולכאן. המסר ישיר ומצוין שזהו דבר האל, הוא ולא מלאך.  תפקיד המסרים החבויים בטקסט אינו להודיענו, לאחר שנמצא אותם, מהן מצוות ה'עשה ואל תעשה'  שהאל נותן לנו.  

שיטת המעקב אחרי חריגות לצורך לימוד תנ"ך מעניינת ונכונה על פי ניסיוני;  יש קשר בין סיפור לסיפור,  וקיימים בטקסט מסרים טמונים ורמזים שמובילים אליהם.  אולם אין הצדקה לדעתי, לתת לפירוש שניתן בידי אדם -  משקל של  דברי אלוהים חיים.  יכולת הראייה של  'עיני הבשר'  מוגבלת מאד בהשוואה ל'ראיית האל',  הבנת האדם נחותה ביחס להבנת האל:   "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה' . כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם...  דברי אשר יצא מפי לא ישוב ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו"  (ישעיה נה'  11).  על המפרשים שברי פסוקים ונותנים לפירוש תוקף של  'ויאמר אלוהים'  ונאום ה',   ניתן לדרוש את הפסוק: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, גמולי מחלב עתיקי משדיים. כי צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם. כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה ... והיה להם דבר ה'  צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו." (ישעיה כח'  9,13).  הצגת פירוש שניתן על ידי אדם כאילו היה דברי האל, כדי להקל על האחדות והשכנוע -  היא בעייתית. 

הדי מחלוקות עם חכמי אותה תקופה:  אלישע בן-אבויה אומר על רבי עקיבא:  "הלומד זקן למה הוא דומה? למי שכותב על נייר מחוק." (מסכת אבות ד' כ').  רבי עקיבא התחיל ללמוד בגיל מבוגר והיה בנו של גר.  'אחר' רומז כנראה שללימוד התורה על ידי רבי עקיבא נתווספו מסרים מדת אחרת.   רבי  עקיבא דרש על בר-כוכבא את הפסוק:   "דרך כוכב מיעקב",   כאילו בר-כוכבא הוא המשיח;  על סמך הפירוש סחף רבי עקיבא המונים למרד ברומא העוצמתית.  ר'  יוחנן בן-תורתא  אמר על כך:  "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך [תמות] - ובן דוד לא יבוא". חכמים דרשו על רבי עקיבא את הפסוק:  "ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל."  (דניאל ח'  4).

הרמב"םמעיד עליו:"רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעוונות;   כיון שנהרג נודע להם שאינו [משיח] ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת".

במרד בר-כוכבא נהרגו כחצי מליון איש, מחצית מאוכלוסיית הארץ. המדרש מספר: "נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין. שמא תאמר שקרובה,  רחוקה הייתה מן הים מיל. וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמין טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידיים, וגזר עליהם שלא ייקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום...   שנו:  שבע שנים בצרו אומות העולם את כרמיהן מדמם של ישראל בלא זבל... אמר רבי יוחנן: שלוש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת. רבי  אסי אמר: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת."  (גמרא בבא מציעא לח').   

ר'  עקיבא וחבריו טענו שהתורה נמסרה מן האל והועברה לחכמים.  הם אמרו:  "אין משגיחין בבת קול", בניגוד למסופר על רבן גמליאל, שהכרזה של בת קול מהשמים: "הלכה כבית הילל" - הביאה להכרעה לטובתו. אמרו: "לא בשמים היא", התורה - אלא נתונה להחלטת חכמים.  אמרו:  "אחרי רבים להטות" - הרוב קובע,  ואז קבעו את הרוב, כשהם מתעלמים מהפסוק האירוני: "אמנם כי אתם עָם, ועימכם תמות חכמה"  (איוב יב  2) - אשר מגדיר כי הרוב לא תמיד צודק;  בשיטה הדמוקרטית יש להיזהר בנושא  'עריצות הרוב',  לא תמיד 'הרוב קובע' לגבי צרכיו הייחודיים של המיעוט. 

מסתבר שמתקופה זו עלה מאוד כוחם של תלמידי חכמים לעומת האל, עד כדי כך שבסיפור "תנורו של עכנאי", תלמידי החכמים מבטלים דברי בת קול מהשמים וניסים שונים, וגוזרים הרחקות וחרמות על חכמים גדולים שדעתם שונה – כדי לדבוק בעמדתם. על אליעזר בן הורקנוס שנודה נאמר שחכמתו היתה עדיפה על פני  זו של כל חכמי ישראל יחד.   

סיפור תנורו של עכנאי, "לא בשמים היא":
"תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין;  וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא [נחש] זו, וטמאוהו. [הרבנים דנים בנושא טומאה או כשרות של תנור חימר, שבנוי חוליות חימר עם חול ביניהן. רבי אליעזר בן הורקנוס טוען למולם בדעת יחיד, ש'תנורו של עכנאי' - טהור] .  תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול.  גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים היא." - מאי (דברים ל') לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג) "אחרי רבים להטות." - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? [מה אמר הקדוש ברוך הוא בשעה זו?] - אמר ליה: קא חייך ואמר 'נצחוני בני, נצחוני בני'.  

ההחרמה של רבי אליעזר בן הורקנוס, שלא היה בדעה אחת עם החכמים.
"אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו [קיללו ונידו את ר' אליעזר]. ואמרו: מי ילך ויודיעו? - אמר להם רבי עקיבא: אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים, ונתעטף שחורים, וישב לפניו בריחוק ארבע אמות. - אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומים? - אמר לו: רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך. - אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו, ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות, לקה העולם שליש בזיתים, ושליש בחטים, ושליש בשעורים. ויש אומרים: אף בצק שבידי אשה טפח.  תנא: 'אך' גדול היה באותו היום, שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר נשרף. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו. –"  (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א').

"כשחלה רבי אליעזר, אותו היום ערב שבת היה. נכנס רבי עקיבא וחביריו לבקרו. והיה ישן בתוך חדרו, והם יושבין בטרקלין שלו. נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין שלו, ולא הניחו. והיה בוכה.  ויצא הורקנוס ואמר לחכמים: רבותי, דומה לי שנטרפה דעתו של אבא.  אמר לו: בני, לא דעתי נטרפה, אבל דעתך נטרפה, שהנחת הדלקת הנר שנתחייבת עליה מיתה לשמים, והיית מתעסק בתפילין שאין אתה מתחייב עליהן אלא משום שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו בריחוק ארבע אמות [מפני שנודה].
אמרו לו: רבי, כסת עגולה, והכידור והאימום והקמיע, ותפילין שנקרעו, מהו מקבלין טומאה? אמר להם: מקבלין טומאה, והטבילו אותן כמו שהן, והיזהרו בהן שהן הלכות גדולות שנאמרו למשה בסיני. והיו שואלים לו בטהרות בטומאות במקוואות. אמרו לו: רבי מה הוא זה? אמר להם: טמא. - מה הוא זה? אמר להם: טהור. והיה משיב 'על טמא טמא ועל טהור - טהור'. אחר כך אמר ר' אליעזר לחכמים: תמה אני על תלמידי הדור שמא יענשו מיתה לשמים. אמרו לו: רבי, מפני מה? אמר להם: מפני שלא באו ושימשו אותי [למדו ממני]. ואחר כך אמר לעקיבא בן יוסף: עקיבא, מפני מה לא באת לפני ושימשת אותי? אמר לו: רבי, לא נפניתי. אמר לו: תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. ויש אומרים: לא אמר לו כלום, אלא כיון שאמר רבי אליעזר לתלמידיו כך, מיד נמס דמו בקרבו. אמר לו רבי עקיבא: רבי, מיתתי במה? אמר לו: עקיבא, שלך קשה מכולן. נכנס רבי עקיבא וישב לפניו, ואמר לו: רבי, מעתה שנה לי, פתח. ושנה לו שלוש מאות הלכות בבהרת...  באותה שעה הגביה רבי אליעזר שתי זרועותיו, והניחן על חזה שלו, ואמר: אוי לי על שתי זרועותי אלה, שתי ספרי תורות שנפטרין מן העולם. שאם יהיו כל הימים דְיוֹ, וכל קנים קולמוסים, וכל בני אדם לבלרין - אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי ומה ששמשתי לחכמים בישיבה, ולא חסרתי מרבותי אלא כאדם שטובל אצבעו בים. ולא חסרתי מתלמידי אלא כדי שיכחול המכחול מן השפופרת."    [לפני מותו מיצר ר' אליעזר בן הורקנוס על הידע הרב שאסף ולמד ממוריו, ובשל החרם שנגזר עליו - נבצר ממנו להעבירו הלאה לתלמידיו].  (אבות דרבי נתן 25 ג').

חכמים רבים בדורו של רבי עקיבא - הורחקו, נודו והוחרמו.  רבן גמליאל דיבנה, נשיא הסנהדרין ונינו של הילל הזקן - הודח על ידי שימוש ציני בדמוקרטיה:  שומר הסף של הסנהדרין הוסר ורבי עקיבא וחבריו העבירו שורה של הלכות  "בו ביום",  כשהם מתבססים על רוב של אנשים שהחליפו את הרוב של זקני הסנהדרין: "אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס ... ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי; א"ר יוחנן פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן,  חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי.... תנא עדיות בו ביום נשנית וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה."  (תלמוד בבלי, מסכת ברכות ד' דף כח', א'  גמרא). 

רבי אלעזר בן-עזריה שהיה כבן 16 נקבע כנשיא הסנהדרין - לאחר שרבי יהושע ורבי עקיבא סרבו - שמא תתפרש האופוזיציה שלהם לרבן גמליאל כניסיון לזכות במשרה.  רבי אלעזר בן-עזריה מתבדח לגבי גילו הצעיר בהערה שמופיעה בהגדה של פסח: "הרי אני כבן שבעים שנה,  ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן-זומא ..."

הפירוש של פשט הפסוק: "לא בשמים היא", הוא: 'דבָרַי פשוטים וברורים ואין צורך במתווכים לצורך הבנתם וההליכה אחריהם':  "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא-נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא - לאמור: מי יעלה לנו השמימה ויקחנה לנו ונשמע אותה ונעשנה... כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו...לאהבה את ה'  אלוהיך ללכת בדרכיו"  (דברים  ל' 11-16).  חבריו של רבי עקיבא הוציאו את פשט הפסוק מהקשרו והפכו את הכוונה של מה שמובע בטקסט - ונמסר מפי האל.  הם נתנו לשבר הפסוק "לא בשמים היא" משמעות הפוכה מהקשרו,  וקבעו על סמך פירושם שהתורה והסמכות האלוהית הקשורה למצוות – הועברה אליהם, ברצון האל.  לקחו לעצמם סמכות אלוהית שמאפשרת להם לחוקק מצוות וחוקים דתיים. 

יש מי שיקרא להעברת הסמכות האלוהית מן האל אל חכמי הדור - 'רפורמה',  שמאפשרת ליהדות להתעדכן ולעמוד במבחן הזמן.  ואני דווקא מודאגת  מהכוח האלוהי שהואצל לנציגיו עלי-אדמות.  ההוכחה של חברי רבי עקיבא לעניין,  'תורה נמסרה לזקנים' וגו'  – רופפת לדעתי, ואולי לכן מדובר בה מעט מאד.  הביסוס העיקרי לתורה שבעל-פה הוא מן התושב"ע עצמה;  נאמר בתחילת מסכת אבות שבסדר נזיקין: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה ".    ומהם - לשמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה, אנטיגונוס איש סוכו, חמשת הזוגות והתנאים.

דיברתי על ר' עקיבא ושיטתו בתורה, ואולי פגעתי באמונתו של מישהו. עלי לומר שלא התכוונתי לפגוע – על פי מאמר זה אלוהים נשאר ללא סתירה של היותו עליון מכל בחינה, גם מוסרית, כל-יכול ונצחי.  כל הסתירות יושבו. מה שלא יושב בעיני, ומהדהד בכתבים יהודיים - הוא נושא העברת הסמכות האלוהית מן האל – אל מנהיגי הדור הדתיים.  נכון שצריך לעדכן, "למען לא ירבו מחלוקות בישראל", אך מדוע לערבב את העניין עם סמכות אלוהית כביכול?





פרק 12 (פרק 12)
תנ"ך
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10
פרק 11
פרק 12
פרק 13
פרק 14
פרק 15
פרק 16
פרק 17
פרק 18
פרק 19
פרק 20
פרק 21
פרק 22
פרק 23
פרק 24
פרק 25
פרק 26
פרק 27
נספח - אלוהים והצמחונות
דיאגרמת יעקב
אפוד אבני החושן
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל
"text/javascript"> var pageTracker = _gat._getTracker("UA-3360548-1"); pageTracker._initData(); pageTracker._trackPageview();