דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | כתבו אלי | קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > תנ"ך > פרק 10
מס' מבקרים: 491515
פרק 10

פרק 10: קישור בין הבריאה למערכת צירים, לשיטה הגיאומטרית, לאבולוציה ואקולוגיה.

ניתן להתייחס לנושא הבריאה כאל מערכת צירים.  לדעתי המילה בראשית משמעה – נקודת האפס, ראשית הצירים של גרף. כפי שאומרים שהאל הוא "המבדיל בין קודש לחול", כלומר המבדיל בין שני הפכים. הבריאה (בערבית – להוציא החוצה) היא נקודת האלוהים, נקודת הראשית והאפס, אפס שהוא שיווי משקל בין שני הפכים. נקודת האפס מוציאה מתוכה צירים של תכונות הפוכות. מספר רב של צירי תכונות עוברים דרכה.  

הציר הוא סקלה של הפכים שמתאפסים בראשית. אם נתייחס לצירים אלה לא כאל קו אינסופי, אלא כאל מעגל אינסופי שנראה לנו מן הצד כקו – כל הצירים המעגליים הללו נמצאים באותו מרחק של אין-סוף מנקודת הראשית, וקיבלנו כדור של עולם. למה הצירים מעגליים? כי כשתכונה מסויימת היא מוגזמת, היא הופכת להיפוכה, קצות הצירים נפגשים כשעוצמת התכונה גדולה. יותר מדי טוב הופך לרוע, כמו אמא שכל הזמן מסדרת ועוזרת ומטפלת ומקרבנת את כל סביבתה עם רגשי אשמה.  או מי שנותן כל שיש לו ומסכן את עצמו ומשפחתו.
 
ובין הצירים האל יוצר נקודה במקום שניתן לאתר, כי כבר יש זמן ויש מקום ויש פרו ורבו, כלומר יכולת שכפול.  מן הנקודה יוצאת קרן אור, ועוד נקודה, והנה קו עובר בין שתי נקודות, משמש כאופק ומבדיל שמיים ואדמה. עוד נקודה משתכפלת במקום אחר, ונוצר מצולע – אפשר לתלות רקיע, ששמו מעיד על דקיקותו. עוד נקודה, וכבר יש נפח. העולם כבר לא שטוח, יש בו עומק. ובעומק, מים עוברים ממקום גבוה לנמוך ונוצרים ים ויבשה. ואולי העומק נוצר מכך, שכמות גדולה של מים עלו אל מעל לרקיע, וקליפת כדור הארץ התחממה מהלבה שבתוכה. ללא המים המצננים, הקליפה מתעקמת להרים ועמקים. תיאור זה מפרש את הפסוק הראשון, "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" – כמסכם מה שיהיה אחר כך, ולפי זה בריאת האור היתה ראשונה ולאחריה ההבדלה בין שמיים וארץ מתוך התוהו ובוהו.
 

 

יום אפס
 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תוהוּ וָבוהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. יום 0

נברא המושג של מקום, שיכול להיות מוגדר בעזרת קואורדינאטות של גרף. נקודת האלוהים היא נקודת האפס של הראשית וממנה יוצאים כל ההפכים. במקרה זה – חומר ואין חומר (ארץ ושמים). נברא קו שעובר בין שתי נקודות ובו יש אינסוף נקודות: קו האופק שמבדיל בין שמיים לארץ. כמו בשיטה הגיאומטריה התבססנו קודם על מושג בלתי ניתן להגדרה ולהוכחה, הנקודה – או אלוהים. על בסיס מושג הנקודה נבנה מושג הקרן והקו. אינסוף נקודות יוצרות קו. אין סוף קווים ייצרו מאוחר יותר שטח (מצולע הרקיע), ואין סוף שטחים או מישורים ייצרו נפח (גובה ועומק).

יום ראשון
יום ראשוןוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלוהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

נברא המושג הגיאומטרי של קרן. ישר שמוגבל בצידו האחד ע"י נקודה. לאחר שנבראה קרן אור אחת היא משכפלת את עצמה.

 


יום שני
יום שניוַיֹּאמֶר אֱלוהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

נברא מצולע, הרקיע. עברנו מנקודה אחת של הראשית (מימד אפס), לקו אופק (מימד אחד), ולשטח (שני מימדים).

 


יום שלישי
יום שלישיוַיֹּאמֶר אֱלוהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלוהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עושֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עושֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלוהִים כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בוקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.

מדברים בפעם הראשונה על מימד העומק, 3 מימדים, נפח. והמים עוברים ממקום גבוה למקום נמוך ונקווים שם.


יום רביעי
יום רביעיוַיֹּאמֶר אֱלוהִים, יְהִי מְאורות בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאותות וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאורות הַגְּדולִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדול לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אותָם אֱלוהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ. וְלִמְשׁול בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בוקֶר, יוֹם רְבִיעִי.

כאן עוזבים את נושא הגיאומטריה ועוברים לביולוגיה. פוטוסינתיזה, שרשרת המזון, אבולוציה.

יום חמישי
יום חמישיוַיֹּאמֶר אֱלוהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלוהִים אֶת-הַתַּנִּינִים הַגְּדולִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרומֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלוהִים כִּי-טוֹב. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלוהִים לֵאמור: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בוקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.

כאן מתחילה בריאת בעלי החיים. הצרכנים השניוניים והשלישוניים, כלומר בע"ח הצמחונים והטורפים, שנשענים על בסיס הצמחים - שמקבלים את מזונם בפעולת הפוטוסינתזה, ומסתמכים על אור השמש. מבחינה אבולוציונית כנראה באמת החיים התחילו מהים, כפי שמתואר בפרק. העופות קרובים לדגים, הקשקשים התחלפו בנוצות. לא ברור אם במילה תנינים הכוונה לדו-חיים, או ללויתנים שבים. יש אומרים שבפרק זה מוגדרים כל הדברים שאינם אלוהים, במין הוכחה בדרך השלילה. אלוהים אינה שמש, כי האל ברא אותה. הירח אינו אל, גם לא הים, כי האל ברא אותם התנין נחשב לאל במצרים, ויתכן שבגלל שהעם יצא ממצרים הוסיפו לפרק הבריאה גם את התנין.

יום שישי
יום שישיוַיֹּאמֶר אֱלוהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלוהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלוהִים כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלוהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרומֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלוהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלוהִים בָּרָא אותוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אותָם. וַיְבָרֶךְ אותָם אֱלוהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרומֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלוהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זורֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זורֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. וַיַּרְא אֱלוהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאוד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בוקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

מעטים זוכרים שבריאת החיות מתחלקת לשניים, ביום חמישי בע"ח שבמים ובאוויר. ביום שישי נבראו בע"ח שעל האדמה, בהמה ורמש וחיתו ארץ. חיתו ארץ הן אולי החיות הטורפות. מעניין למה נעשתה הפסקה כזאת, אבל אין לי תשובה לזה. מבחינת אבולוציה, בע"ח הגיחו מהמים, נאלצים להתמודד עם בעיות חדשות רבות: התגברות על המעיכה של כוח המשיכה, התמודדות עם תנאי יובש מבחינת הגנה על ולדות, שמירה על משק המים, התמודדות עם סכנת פציעה בגלל חיכוך באדמה, פגישה עם בני זוג. הפתרונות מגוונים: הריון ממושך, ביצים עם קליפה עבה, רגליים שמרחיקות את הגוף מהאדמה, שלד ושרירים כנגד כוח המשיכה. אני לא מומחית בנושא זה, אבל יש מה לדבר על ההתאמה בין פרק א' בראשית לבין האבולוציה. חושבים שאלה שני דברים מנוגדים, אבל הרבי מלובביץ' כבר אמר, שאי אפשר לדעת מה היה אורכו של יום בריאה אחד, אולי מיליוני שנים. לאחר בריאת החיות בוראים את האדם. עליו לא נאמר כי טוב, משום מה. ניתנות המצוות הראשונות, לפני שבע מצוות בני נוח ולפני עשרת הדיברות. אפשר לומר שניתן ללמוד על קבוצה מסוימת לפי החוקים שלה. קבוצה שבה החוקים הם לא להרוג ולא לאנוס, שונה מקבוצה שהחוקים שלה הם – לא לרכל ולא להשליך אשפה לרשות הרבים. עשרת הדיברות ניתנו פעמיים, ומעניין מה נכתב בדיברות הראשונות, לפני שהתברר לאל ולמשה באיזו קבוצה מדובר. אין צורך להגיד – "לא תרצח", אם לא רוצחים, או כבד את הוריך המבוגרים – אם מכבדים אותם. כאן, במצוות הראשונות ובגרסה הפמיניסטית והשוויונית יותר של בריאת האדם, אלוהים הוא אופטימי. הוא מורה לאדם ולחיות לאכול אוכל צמחוני בלבד: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זורֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זורֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה". רק מאוחר יותר, לאחר המבול, הוא מתיר את אכילת הבשר - כנראה מחוסר ברירה. ביום השישי מופיע הפסוק הידוע: "ַיִּבְרָא אֱלוהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלוהִים בָּרָא אותוֹ". יש שמפרשים את המילה בצלם - כדומה לאלוהים. אבל אין לאלוהים דמות הגוף, אנחנו לא יוונים. יש מפרשים שאנחנו דומים לאלוהים במוסריות, שמי שפוגע בערכי המוסר וההומניזם פוגע בצלם אלוהים, שעליו עלינו לשמור. אפשר לפרש שהאל הוא תבנית דמות האדם, ולכן התכונות שלנו הפוכות לתכונות האל, בכך שאנחנו חומר, לא בני אלמוות, שאנחנו טועים, וראייתנו צרה ואגואיסטית, שאנחנו נמצאים במקום אחד בזמן אחד, וכוחותינו מוגבלים.



פרק 11 (פרק 11)
תנ"ך
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10
פרק 11
פרק 12
פרק 13
פרק 14
פרק 15
פרק 16
פרק 17
פרק 18
פרק 19
פרק 20
פרק 21
פרק 22
פרק 23
פרק 24
פרק 25
פרק 26
פרק 27
נספח - אלוהים והצמחונות
דיאגרמת יעקב
אפוד אבני החושן
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל
);