דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | תגובות גולשים | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | צור קשר |
קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > למידה והתנהגות > פיתוח האינטליגנציה של הילד
מס' מבקרים: 95517
פיתוח האינטליגנציה של הילד

פיתוח האינטליגנציה של הילד

הורים רבים מודאגים לגבי פיתוח מנת המשכל של ילדם.  זכורה לי אמא אחת במיוחד - היא השכיבה את תינוקה על שמיכה בדשא, מתחת לעץ, וטלטלה צרור מפתחות מפלסטיק מעל הילד.  כך העניקה לו גירוי חזותי ושמיעתי כאחד.  הילד השמיע קולות וניסה בכל כוחו ליצור קשר עין עם האם, אבל היא הסתכלה בספר שנקרא "איך לגדל ילדים גאונים", או משהו דומה.  אם היתה יוצרת קשר עין עם התינוק וחוזרת על הצלילים שהפיק, היא היתה מעניקה לו גירוי אינטלקטואלי הרבה יותר טוב, וגם ביטחון רגשי.

או אם שהולכת עם התינוק שלה ברחוב ולא חדלה מלדבר איתו.  היה טוב יותר אם היתה שותקת רוב הזמן, נותנת לו אפשרות לקלוט ולעבד את העולם בעצמו, ורק מדי פעם מדגישה משהו. המלל הרב הופך למשהו שלא שמים לב אליו, וההדגשה המרובה של הרצון לפתח את השכל, על חשבון דברים אחרים - מבטאה חוסר ביטחון באינטליגנציה הטבעית של הילד. 

אומרים שהורים, אם תוסיף להם סמך, הם הורסים.  כנראה שאין ברירה ואנחנו תמיד נהרוס.  בספר "הילדים על הגבעה" מאת מייקל דיקין מוצעת התיאוריה, הנכונה לדעתי, שהילדים נולדים גאונים, ובעיקר צריך לנסות לא לקלקל.  כל ילד הוא ליאונרדו, בטהובן, אם לא מפריעים לו להתפתח כיאות.  

בספר זה שהוא די קיצוני מבחינת גידול ילדים, האם הפיזיקאית נשארה עם הילדים בבית. היא לא יזמה פעילויות העשרה אלא נענתה לשאלות ובקשות הילדים.  שם גם לא נתנו לילדים גבולות ובודדו אותם מהחברה עד לכיתה ה', לכן זה היה קיצוני, ופגע בילדים.

לפי ספר זה,  שאלה של ילד, רצון לדעת, היא חלון הזדמנויות ללמידה, שנפתח.  אם לא נענים לו, החלון יכול להיסגר לשנים רבות. לכן האם פשוט ישבה ליד הילדים כל העת, וחיכתה לחלונות כאלה שיפתחו.  כאשר נפתח "חלון", היא נתנה הסבר או סיפקה את הפעילות המתאימה.

אפשר ללמוד ולהיתרם מהספר "הילדים על הגבעה" גם מבלי להיות קיצוניים.  חשוב לשבת ליד הילד במשך חצי שעה-שעה ביום, בלי לעשות כלום, ולראות מה קורה.  אולי הילד ישאל לגבי דברים שהוא רוצה לדעת.  יבקש שישחקו איתו במשהו.  ישתף בבעיות שלו - והוא ישתף יותר בקלות אם ההורה יספר על עצמו סיפורים שבהם הוא לא נראה מושלם. לשבת עם הילד בחושך לפני השינה, כשהוא לא עסוק במשחקי מחשב ובגירויים אחרים, ולראות מה הוא מעלה ומה מעניין אותו לדעת.  לא רק לספר סיפור לפני השינה, זה חשוב.  גם לא לעשות כלום - זה חשוב.

כאשר נפתח חלון הזדמנויות ללמידה, אין צורך להציף בהסברים ארוכים. עונים ב- 3-4 מילים, הסבר קצר  שיוביל לשאלות נוספות של הילד.  בכל מקרה של לימוד והישג, ההישג צריך להישאר של הילד, ועד כמה שניתן, מיוזמתו. שהמבוגר לא יראה מעוניין בנושא יותר מאשר הילד.  לא לפתוח מיד אנציקלופדיה...

אפשר "לגרות" לשאלות ע"י אמירה שיש בה מושג או מילה מיוחדת, כשרואים משהו מיוחד. "מה זה?" - "זה אוטו של האו"ם". -"מה זה האו"ם?"  - "האו"ם זה האומות המאוחדות. שכל העמים התאחדו ביחד והחליטו להקים ארגון מיוחד שישמור על השלום בעולם".  ציטוט של שיחה עם ילד בן 5.  

וזכורה לי עוד אמא.  הלכנו עם הבן שלה למוזיאון לטבע, מקום מקסים וצנוע בירושלים, ברח' מוהליבר.  הילד התבונן בדמות אדם תלת-מימדית שבה רואים את האיברים הפנימיים השונים, בצבע.  עם כל מיני כפתורים שאפשר ללחוץ עליהם, ואז האיבר הפנימי מואר.  האם הלכה הצידה, למודל הפלסטיק של המוח.  היא קראה לבן - "בוא תראה! זה המוח, הנה כך הוא פועל".  האם לא ליוותה את הבן ולא היתה רגישה למה שהוא רצה ללמוד ולחלונות ההזדמנויות שהוא פתח.  היא כל הזמן קראה לו ללמוד את הדברים שהיא גילתה ושהיא רצתה לתת לו, ומשכה אותו החוצה ממה שרצה ללמוד.  גם ההסברים היו מציפים וארוכים, הביקור לא היה מהנה כפי שיכול היה להיות.   והכרתי גם כמה אבות... שמרוב שמחה שהילד סוף סוף שואל משהו, שכחו להסתכל ולראות שמזמן איבדו את תשומת הלב והרצון של הילד ללמוד משהו חדש.

האנתרופוסופים מייעצים, ככל האפשר, לא לענות על שאלות, כדי לפתח חשיבה עצמאית ודמיון. לענות בשאלה: "למה אתה חושב שזה כך"?  הם גם ממליצים לחזור על אותו סיפור במשך שבוע שלם, ומניסיוני זה בהחלט גורם לפיתוח החשיבה ולהעשרת אוצר המילים.  עוד המלצה של האנתרופוסופים - לעבוד לפי "כיווץ והרפיה". כלומר לא "לפתח" את הילד כל הזמן.  להיות איתו זמן מה, ואחר כך להניח לו לנפשו.

פרופ' פויירשטיין, בתיאוריה של "העשרה אינסטרומנטאלית", מדבר על תיווך של המבוגר בין הילד לבין העולם.  חשוב להסביר לילד דברים ומושגים, כך שיוכל להתבסס עליהם ולהתקדם.  יש כאן שיווי משקל עדין בין "לדחוף" חומר לילד, ובין לתת לו מעט לפי בקשתו ולפי מה שנראה מתאים.   רצוי לפעול בד"כ לפי מה שהילד מעוניין בו.

הילד הוא אוטונומי. יש לו גבולות משלו ורצון לחופש ולכבוד.  "לדחוף" לילד חומר לימוד אינו שונה מ- "לדחוף" לו אוכל. בשני המקרים יש כאן פלישה לתחום האינטימי שלו, כנגד רצונו, וזוהי פגיעה רגשית וגם פגיעה אינטלקטואלית, שגורמת לייאוש, להיסגרות ולהימנעות מלמידה. 

לפעמים חייבים ללמד ולקדם את הילד כדי שיתאים לקצב של המסגרת החינוכית. אבל גם אז, לא מכריחים. אפשר לשכנע - "אם תברח מהחשבון ולא תרצה ללמוד אותו, הוא ירדוף אחריך, ותמיד יקשה עליך.  תצטרך לחשוב הרבה מאוד על החשבון שאתה שונא. במקום זאת, תשקיע מאמץ ואז יהיה לך קל, תסיים את התרגילים בחמש דקות, ולא תצטרך לחשוב ולהתענות כל הזמן בגלל שיעורי החשבון".  לשכנע, ולא להכריח או לתת פרסים או עונשים שיגרמו ללמידה להיות חיצונית ולא מוצלחת. למידה תמיד צריכה להתחיל מהסכמה של הילד ללמוד. 

מילים ואנציקלופדיות ומוזיאונים רועשים המסנוורים בשפע ההיצע שיש בהם, שאותו אין לילד סיכוי להבין - הם לא הדברים היחידים שניתן לעשות כדי לפתח אינטליגנציה.   בספר "טוד" מתוארת הצלחה של תיאוריה, שלפיה תנועה ומגע מפתחים את הקשרים הקוגניטיביים במוח.  טוד הוא ילד פגוע מוח שאביו פיתח אותו בשיטה של קפיצות והתנסויות מוטוריות וחושיות אחרות.

אנחנו רגילים להסתכל על חפצים כאילו היו אנושיים.  לכסא יש גב, לשולחן יש רגליים.  גם לאותיות ולמספרים אנחנו מתייחסים כמו לגוף של אדם.  הרגליים של האלף.  הבטן של ל, הזרוע של 6 מול הרגל של 9.   כאשר אנו לומדים את הסימנים הללו אנו מפנימים את הזיכרון שלהם בתוך הגוף.  כך אנחנו יודעים לכתוב אותם בכיוון הנכון.  בדרך כלל, ילד שלא מצליח ללמוד את האות או את הכיוון שלה, מצליח בכך לאחר שמשרטטים לו את הסימן על הגב, והסימן "נכנס" לתוך הזיכרון הגופני שלו. 

אם אבקש מילד לשרטט קו "ישר" (מאונך) - הוא לא תמיד יצליח בכך.  וייתכן שלא יצליח לשרטט אלכסון בזוית הנכונה. אבל אם אבקש "לרדת במעלית" הוא יצליח. הזיכרון הגופני שלו יתמוך בכתיבה הנכונה.  אם אבקש "להתגלש במגלשה" - הוא יצליח לשרטט את האלכסון של האלף.  (ראה באתר דפי עבודה לתרגול כתיבה.)  כך שפעילות פיזית היא לא פחות חשובה לקידום ההצלחה בלימודים מפעילות שנראית אינטלקטואלית.

כל פעילות שקשורה בחושים היא חשובה לפיתוח האינטליגנציה והביטחון העצמי.  גם פעילות במגרש המשחקים, בצעצועים באמבטיה, יצירה בפלסטלינה. (ראה פעילויות לילדים - באתר).  כמובן גם משחק בלגו, ואם אחד ההורים נחלץ לשחק עם הילד, כדאי לשים לב ולא לבנות דברים שייראו לילד מעל ליכולתו, אלא להתקדם לאט וכל פעם להראות דברים נוספים. לא יותר מדי בבת אחת, שהילד לא יתייאש, כי הצלחה מגבירה את האמון של הילד ביכולתו ללמוד, ואת המוטיבציה ללמידה.

כולנו רוצים שהילדים שלנו יצמחו לגאונים ויצליחו בחיים, וכמובן יש צורך בהתערבות של המבוגר כדי לקדם את הילד, חשוב גם לעקוב אחרי החומר הנלמד בגן ובכיתה ולתת תמיכה ו"תיווך" במקרה הצורך.  אבל ההתערבות צריכה להיעשות בזהירות, בעדינות ומתוך הקשבה, והרבה פעמים מתוך זרימה עם הרצון של הילד.



הצבת גבולות לילדים (הצבת גבולות לילדים)

ינשוף


למידה והתנהגות
התלמיד המתקשה
פעילויות לילדים
מוטיבציה ללמידה
רמות הבנה של לימוד
פיתוח האינטליגנציה של הילד
הצבת גבולות לילדים
ספרי ילדים מומלצים
סכמות של התפתחות
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל