דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | תגובות גולשים | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | צור קשר |
קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > למידה והתנהגות > פעילויות לילדים > ציור
מס' מבקרים: 145418
ציור

א. ציור

ציור יכול להיות מהנה ומשחרר, כאשר לא מנסים רק להגיע להישגים ולהצליח. עבודה של המבוגר ליד הילד היא מצוינת, מבחינת חום ותשומת לב. הילד יכול ללמוד דברים חדשים, בתנאי שהמבוגר נמצא רק צעד קדימה ממנו, כך שחיקוי הוא אפשרי.

בית עם חלונות: משרטטים וצובעים בית גדול, עם חלונות ודלת. את הדלת גוזרים בצורת ריש הפוכה ואת החלונות גוזרים בצורת I, כמו הקווים הכחולים בשרטוט. נעזרים במספרי ציפורניים כדי לנקב את החור הראשון, להתחלת הגזירה. מדביקים בצורה רופפת גיליון נייר אחר מתחת לציור, ועליו מסמנים בעדינות בעיפרון את המלבנים מבעד לפתחי הדלת והחלונות שבדף הראשון. לאחר מכן מציירים על הדף השני את מה שאפשר לראות כשפותחים את התריסים או הדלת של הבית. מציירים מישהו בפתח הדלת, או את פנים הבית כפי שהוא נראה כשפותחים את הדלת. במלבני החלונות מציירים וילון, פרחים, מישהו מסתכל החוצה. לאחר מכן מדביקים את שני הדפים. בודקים שהציור מאחור נמצא במקומו המדויק. אין צורך למרוח הרבה דבק. נותנים 4 "נגיעות" של דבק פלסטי לבן או דבק יוהו בארבע פינות הדף. לגבי דבק לבן ממתינים כמה שניות ונותנים לו להיות "באוויר", כך הוא נדבק יותר טוב. לאחר ההדבקה מחכים ולא נוגעים בדפים כמה רגעים. אם הדף מספיק עבה, אפשר להדביק וילונות שעשויים מקרעי בד, או מגזירות ממגזין צבעוני, או להדביק פיסת נייר צלופן לחלון, מאחורי הדף הראשון. אגב, בספר "מיץ פטל" של חיה שנהב, באיור תמרה ריקמן, יש דף ובו מצוייר מקרוב הבית של מיץ פטל. אם גוזרים את הדלת בצורה של ריש הפוכה, מתגלה מאחוריה הארנב שנמצא בדף הבא.


ציורים עם מדבקות: מציירים עם הילד נוף של דשא, פרחים, שמים ושמש, ואז אפשר להפתיע אותו – מוציאים את המדבקות (אם יראה אותן קודם יתעסק רק בהן). מודיעים שהמדבקות הן רק לצורך הציור, שלא ישמור אותן למטרות אחרות, ומדביקים במקומות המתאימים – מדבקות של פרחים, פרפרים, פרה באחו, פיות על עלי הפרחים שציירנו, להוסיף מדבקות של עוגת יומולדת לשולחן שציירנו קודם, או מדבקה של נסיכה בארמון שציירנו. מכיוון שציירנו לפני שהדבקנו, המדבקות משתלבות בציור טוב יותר; אין רווח לבן בין המדבקה לבין הצבע.

שימוש בחומרים שונים: הצבעים ייראו אחרת אם נצייר על סוגים שונים של נייר: נייר חום, שמיניות נייר "קנסון" בצבעים שונים, גם כהים, נייר פרגמנט עבה. מצטיידים בצבעי עיפרון, עט זהב או כסף, אבקת זהב שאפשר להדביק על הציור עם דבק לבן, לאחר הצביעה. אם ציור "התקלקל" ונעשה מכוער, זה מצוין, כי אפשר להמשיך לעבוד עליו בחופשיות, מבלי לחשוש לקלקל, ולהתנסות בטכניקות שונות. ציור בגירי שמן "פנדה",ובגירי פסטל ללא שמן (כמו של ציירים, לא כמו גירי לוח): גירים שלא עשויים משמן טובים מאוד למילוי משטחים רחבים, מצויינים לילדים שקשה להם לצבוע. כשמציירים בהם על נייר שחור הם יפים במיוחד. כשמרטיבים אותם בקערית מים הם נותנים אפקט מיוחד. לאחר שמציירים בגיר פנדה (פסטל שמן או צבעים "מלכלכים"), אפשר לעבור על הציור שוב עם עיפרון ולחדד את הפרטים. ניתן לקבע את ציורי הגיר משני הסוגים, בהתזה של פיקסטיב, והם לא יתקלקלו או ילכלכו. מניחים את הציור על מצע עיתונים מסביב, ובחדר אחר, מאוורר, כי החומר לא בריא - ומרססים. לפעמים נראה שכבר אי אפשר להוסיף עוד צבעים לציור הגיר, אבל לאחר שהצבע מקובע – ניתן להמשיך לצייר עליו, ואז שוב לקבע בפיקסטיב.
כדאי מאוד לשרטט מסגרת בעיפרון לפני שמתחילים. כשמציירים בתוך מסגרת, הקומפוזיציה של הציור "יושבת" יותר טוב. בתוך המסגרת משרטטים את הציור בעיפרון "חלש". שימוש בעיפרון מאפשר לצייר בצורה משוחררת, כי לא מתחייבים ואפשר להתחרט בלי שזה ישפיע על הציור. עולים על קווי העיפרון בעט דקיק מסוג רפידוגרף חד פעמי, ואז ממלאים את משטחי הצבע; צובעים קודם את מה שיודעים באיזה צבע הוא צריך להיות. לפעמים לא תכננו היטב את שטח הציור, והשרטוט חורג מהמסגרת. מוחקים את המסגרת במקום של החריגה. חריגה מהמסגרת רק מוסיפה ליופי של הציור.

אפקט של לילה מושלג: מציירים נוף עם עצים ובית בצבעים שאינם נמסים במים, כמו צבעי פסטל רגילים, פנדה או צבעי עיפרון. לאחר הצביעה עוברים על הציור במכחול עבה, עם צבע גואש מדולל מעט. העיקרון הוא שעוברים עם צבע על בסיס מים, על גבי צבע שהוא על בסיס שמן, והצבע שהוא על בסיס שמן מתבלט מלמטה. אם עברנו על הציור בצבע כחול כהה או שחור, מקבלים אפקט של לילה. אפשר גם לעבור על ציור בצבע של תכלת שמים של יום. עוברים עם המכחול גם על פרטי הציור, אין צורך לחשוש לעבור מעליהם, זה רק יהפוך אותם ליותר שייכים לציור. אין צורך לחכות זמן רב עד שהציור יהיה יבש, עבור השלב הבא – מייבשים את הציור עם מייבש שיער שפועל על זרם אויר קר. על הציור היבש מוסיפים את פרטי הירח והכוכבים. לקבלת נוף מושלג, מנערים מעל הציור מכחול טבול בצבע לבן מדולל (סביבת הציור מכוסה בעיתונים) – כדאי לנסות קודם בצד. או טובלים מברשת שיניים ישנה בצבע גואש לבן מדולל מעט, ומתיזים צבע לבן על הנייר בעזרת האצבע – עבור פתיתים גדולים, או בהעברת המברשת מעל למסננת, לקבלת רושם אבקתי. מקבלים נוף מושלג, ואפשר להוסיף איש שלג, אם לא ציירנו אותו קודם בצבע על בסיס שמן. לאחר שצבע מים או גואש התייבשו – אפשר לעבור עליהם בעפרונות צבעוניים. חומרים כמו מדבקות, עט זהב, אבקת זהב – לא עולים הרבה, והילדים מתייחסים אליהם כאל אוצר נכסף. אפשר להשתמש בכמה חומרים באותו ציור, זה מעשיר את הציור ואת הילד. פיסות צמר גפן יכולות להיות עננים. "גזירות" ממגזין, כנייר צבעוני לפרחים או כדמויות. גזירה או קריעה של נייר צבעוני תיתן אפקט אחר. ניתן להדביק חתיכות של טפט צבעוני ואז לצייר עליהן בטושים לציור על צלולואיד, שיש בכמה גוונים. כשמציירים במים או בגואש כדאי להדביק את הנייר במסקינטייפ למשטח דיקט, כדי שהנייר לא יקבל "הרים וגבעות". ניתן לצייר בגואש על קרטון ביצוע, הצבע מתקבל חלק ויפה יותר ואפשר לעלות עליו בכמה שכבות. לפני הציור, כדאי לצפות את קצות הקרטון במסגרת עשויה ממסקינג טייפ, ולאחר שהציור מתייבש מסירים את נייר הדבק, ומתקבלת מסגרת ישרה ומאורגנת שמאוד מייפה את הציור. לפני ששמים את המסקינגטייפ, נוגעים עם האצבעות בצד הדביק שלו, כדי שלא יידבק חזק מדי. לאחר שמניחים את נייר הדבק, מהדקים את הקצוות הקרובים לציור.
מנסים לצבוע על משטחים מסוגים שונים, אפשר לצאת ולצייר על המדרכה בגירי לוח צבעוניים, כמו ב"מרי פופינס", לאסוף חלוקי אבן מעניינים או אצטרובלים ולצבוע אותם בצבעי גואש או אקריליק, ואז לצפות בלכה או בדבק לבן.
לא תמיד נוח לתת לילדים לצבוע בגואש. לא בכל בית יש גינה או מרפסת, ולפעמים הילדים רוצים לטבול ידיים בצבע ואז ללכת לשירותים... ונוגעים בקיר בדרך, ואז כל החוויה החושית והמשחררת הופכת למעיקה ומלחיצה. אם העניין מסובך, עדיף לעבוד בצבעים פחות מלכלכים ולא להיכנס למצב של צעקות וגערות. כאשר עובדים בגואש, כדאי לקחת שקית אשפה גדולה, לעשות בה חורים לידיים ולראש, ולהלביש על הילד כבגד מגן. הבגדים צריכים להיות מתאימים להתלכלך, גם אם יש סינור גדול שכזה. בגני ילדים רבים נותנים לילדים לעבוד בגואש, אבל אסור לערבב צבעים, לכל צבע יש מכחול משלו. זה חבל מאוד, הערבוב הוא חלק מאוד חשוב מחוויית הצביעה בגואש.

צבעי אצבעות: כדי לתת חוויה של שחרור, ערבוב צבעים, ציור באצבעות כבמכחול, הדפסת כף היד, החוויה החושנית של מגע בלתי אמצעי בצבע – אפשר ומומלץ מאוד להשתמש בצבעי אצבעות. כדי לא להיכנס למצבים מלחיצים של דאגה שלא להתלכלך וללכלך - צובעים את אריחי האמבטיה. מדליקים תנור חשמל שתלוי מלמעלה, יושבים ליד הילדים ומחלקים להם את הצבעים, על גבי המכסים של קופסאות הצבע – נותנים בכל פעם שליש מיכל מכל אחד מהצבעים. ממלאים 5-10 ס"מ מים באמבטיה. לא עוזבים את הילדים לבד באמבטיה. יש להשגיח כל העת, שלא יחליקו. ילד "לחוץ" יצבע בעדינות רבה, בקצה של אצבע אחת, ויקפיד לא לעבור את גבולות האריחים. לאחר כמה פעמים, גם ילד כזה יכול להשתחרר ולעבור את הגבולות, וזה שווה הרבה. הילדים יצבעו גם את הגוף שלהם. אפשר לתת להם מסרק שיעשו "גלים" על הציור. לעשות שבילים עם האצבעות. אפשר להדפיס את הציורים בעזרת נייר שמצמידים לאריחים, ולשמור את היצירה. שוטפים את הילדים ואת אריחי האמבטיה. האריחים לא מתנקים לגמרי, נשאר מעט צבע ברווחים.

עבודה עם טושים:
צובעים את כרית האצבע בטוש צהוב על בסיס מים (הלורדים הרגילים), כך שהצבע שמצטבר על כרית האצבע יהיה יחסית לח. מדפיסים את כרית האצבע על נייר, כמה פעמים. לאחר מכן – הפתעה: המבוגר מוסיף לכתם הצהוב מספר פרטים קטנים, והוא הופך לאפרוח, עם גרגירי אוכל, דשא וכו'. הטקסטורה של טביעת האצבע מוסיפה לאשליית האפרוח. כיוון הברכיים של ציפורים הוא הפוך משלנו. הילד מחקה את המבוגר ויוצר עוד אפרוחים. חיקוי הוא בסיס ללמידה, ואין צורך לחשוש ממנו. אם אנו בוחרים באצבעות כמשטח לציור - אפשר גם לצייר על האצבע עיניים ופה בלורד, ולספר סיפור או שיר: "הנה אצבע", ואפילו "צ'אן סו לין" מארץ סין, שיר-סיפור נפלא שכתבה לאה גולדברג. כזכור, היו לצ'אן סו לין 3 בנים גדולים, ובת אחת קטנה (זרת), האגודל הוא האבא, גינת הפרחים נמצאת במרכז כף היד, והיד השנייה היא הדרקון. ניתן לצבוע את הדרקון בירוק בעזרת צבע איפור לפורים. כאשר צ'אן סו לין יוצא לטיול, האגודל מתקפל. כך מתחיל השיר:

"בארץ סין גר צ’אן סו לין, בבית עם גינה
ולו שלושה בנים גדולים, ובת אחת קטנה.
יפה בתו של צ’אן סו לין – רגליים לה קטנות
והיא נועלת סנדלים ממשי דק מאד.
והיא  צועדת צעדים זריזים ועדינים
והיא רוקדת ריקודים בגן השושנים."

הרבה הורים סובלים מרגשות אשמה, גם על כך שהם לא מספקים לילד מספיק העשרה. יצירה נראית כמו משהו מסובך ויקר, או לא נוח. משהו שדורש הרבה זמן. אני מפרטת כאן דברים שאפשר לעשות בדקות מעטות, ללא עלות כמעט, ללא מאמץ. לקחת טוש, לצייר עיניים ופה על אצבע של ילד – זה מספיק כדי לעשות אותו מאושר להרבה זמן. אפשר גם לדבר אל האצבע, לא חייבים לקשר את העניין לסיפור. אצבע או צעצוע שמנהלים איתו שיחה, יכול לגלות לנו מה מסתתר בלב הילד, מה היה רוצה לומר ואינו מעיז. הילד יוכל לבטא דברים דרך אובייקט מתווך חוצפן ושובב, שמותר לו להגיד מה שמתחשק לו. זוהי דרך לדובב ילד.

טושים נוטים להתקלקל במהירות, רוצים לצייר ומוצאים שהכול יבש, ופקקים חסרים. אפשר לעשות פעילות גם לגבי זה. קודם כל מנסים לגרום לילדים להבין שכדאי להתרגל ל – "כובע על הגובה", או – "פקק על הגג", כפי שהמציאה תלמידה שלי מכיתה ג'. כלומר, כשמציירים לא מניחים את הפקק בצד, להתגלגל וללכת לאיבוד. אם הלורד נמצא בשימוש – "מלבישים" את המכסה על חלקו העליון. כשמסיימים, סוגרים מיד את הלורד. לאחר כמה פעמים של תרגולת, ההרגל כבר יהפוך לטבע והלורדים לא יתייבשו. כעת, נטפל בלורדים שהתייבשו וכביכול צריך לזרוק אותם. מרכזים את כל הלורדים היבשים ובודקים אם יש להם פקקים. פותחים את הסוגר העליון של הלורד, פקק קצר ולבן (אין ברירה, צריך להיעזר בשיניים...). מניחים בצד קערית מים. לוכדים טיפת מים בעזרת האצבע ומחדירים אותה למיכל הצבע. עושים כך מספר פעמים, ומנסים על נייר לראות אם הצבע כבר תקין. לפעמים מוצאים שיש יותר מדי מים. אם מחכים, הלורד יחזור לתיקונו. כל פעילות יכולה לעורר תחושת פליאה וגילוי, וגם פעילות פשוטה זו היא סוג של קסם – הישן והמקולקל חוזר להיות חדש, ממוחזר. מפתיע שלטוש היומיומי והמוכר יש אפשרויות נוספות שלא חשבנו עליהן.

חקירה של צבע
רוכשים אבקות של צבעי מאכל – כחול, צהוב, אדום. מדללים במים מעט מכל אבקה, לחוד. מניחים על שולחן בריסטול גדול של 100X90. עושים "שלוליות" של צבע בפינות שונות של הבריסטול; לדוגמא, "שלולית" של צבע צהוב ליד הילדה, וצבע כחול ליד הילד. הילדים נושפים על הצבע בעזרת קש, ומתחילה מלחמת צבעים: איזה צבע יתקדם מהר יותר. יש התחברות והשתלטות של הצבעים – מי חזק יותר, מה קורה כשהצבעים נפגשים ומתערבבים.
פעילות נוספת בנושא חקירה של צבע נקראת כרומטוגרפיה. מציירים על חלקו התחתון של נייר סינון. נסמן על נייר הסינון פסים עבים של צבעים מטושים שונים, מהסוג שנמס במים. משחילים את החלק העליון של הנייר בקיסם או מהדק משרדי פתוח. מניחים בכוס עם מעט מים, כשהחלק התחתון של הנייר, עם הצבעים, נוגע מעט במים. מדי כמה דקות בודקים מה קורה: מה קרה לשחור, לכחול, לירוק. הירוק יכול להתפרק למרכיביו, כחול וצהוב. לדוגמה, לכחול יכול להיות משקל שונה משל הצהוב, ולכן הוא יפגר מאחור וייפרד מהצהוב. שחור יכול להיות עשוי מצבעים רבים. צבעי המשנה הכבדים יותר נשארים מאחור, ולאחר זמן יצטרפו לאחרים שכבר הגיעו למעלה. הנייר כאילו עשוי צינורות מאוד דקים (נימים) שבהם עולים המים, ואיתם הצבעים. מים נמשכים לעלות בצינורות נימיים. הכוח שמושך את המים לעלות בנימים הוא "כוח הנימיות" (סוג של הסבר טאוטולוגי, תשובה שחוזרת על השאלה). אפשר להשיג נייר סינון בחנויות שמוכרות ציוד למעבדות או ציוד מדע לבתי ספר. אם כבר טורחים להגיע אליהן, ניתן לקנות גם דברים נוספים שיכולים לעניין את הילדים, כמו מנסרה, מאזניים, ומי שיכול להוציא כסף, יותר מעניין וגם הרבה יותר פשוט, להסתכל על דברים קטנים בבינוקולר, מאשר במיקרוסקופ.

תורת הצבע: שלושה צבעים: אדום, כחול וצהוב - הם צבעי יסוד. אלה הם צבעים שלא ניתן להגיע אליהם ע"י ערבוב – אבל ניתן לערבב מהם צבעים אחרים; לדוגמה, אדום עם צהוב נותן כתום. נסדר את צבעי היסוד על משולש הצבעים, כמו בשרטוט למטה.
בנוסף לצבעי היסוד וצבעי המשנה של הערבוב שלהם, יש גם שחור ולבן. מקובל להתייחס אליהם כאל אור וצל. אם אוסיף כמות קטנה מאוד של שחור לצבע צהוב, הצבע המתקבל יראה כמו צל של קובייה צהובה. אם אוסיף כמות שווה של לבן לצהוב (שני הצבעים בהירים מאוד ואין צבע אחד דומיננטי) אקבל צבע שנראה כמו הצד המואר של קובייה צהובה.

כעת, נסדר את צבעי היסוד על "מגן-דוד הצבעים", ונשלים את הצבעים החסרים. איזה צבע יבוא בין כחול לצהוב? הערבוב של שני הצבעים הוא ירוק. בין אדום וצהוב יבוא כתום. כעת קל יותר לצייר קשת צבעונית – הילד יכול לשחזר את משולש צבעי היסוד ומתוכו את מגן דוד הצבעים, בתוספת צבעי המשנה של הערבוב - וכך לצייר את הקשת בענן בצורה יותר מוצלחת: בין הצבע האדום לצהוב שבקשת יש ערבוב, כלומר הסדר הוא צהוב, כתום ולאחריו אדום. אחר האדום בא כחול, ובינו לבין האדום יש ערבוב ונוצר סגול. אחרי הכחול בא צהוב, והערבוב שביניהם, וכו'.

הצבעים ששייכים לאותה המשפחה נמצאים אחד ליד השני. ירוק, כחול וסגול – שייכים למשפחת "הקרים". בכל אחד מהצבעים האלה יש גם צבע כחול, וכחול הוא הצבע של הצד של "הקרים" בברז. במשפחת הקרים לא נוהגים להתחבק או לחלק נשיקות. כשהילד בא מבית הספר, אומרים לו – "אה הגעת? טוב אז תיקח לך אוכל מהמקרר ותחמם. בעצם זה טעים גם קר. מצטער אין לי זמן לשמוע עכשיו מה קרה לך בגן. פעם אחרת." זוהי משפחת הקרים של ירוק (כחול+צהוב), כחול, וסגול (כחול+אדום). (קשה להצליח בערבוב של סגול, הוא בדרך כלל יוצא מעין חום. אפשר לראות את האור הסגול אם מכוונים אלומת אור כחולה על אלומה אדומה וצופים במפגש בין שני האורות הצבעוניים. האפקט של אור צבעוני שונה מהאפקט של צבעים לציור.)
אדום, כתום וצהוב שייכים למשפחת "החמים", בכל אחד מהצבעים יש גם אדום, כמו בצד של "החמים" בברז. במשפחת "החמים", הילד בא הביתה מהגן או מבית הספר. מחבקים אותו, מועכים, מנשקים בנשיקות קולניות. שואלים: "איך היה בגן. מה זה הפצע הזה? מה אמרה הגננת? מה עשית? מה אמרו לך החברים? מה למדת היום בגן מתוק שלי?" עוד נשיקות. קשה לדעת באיזו משפחה עדיף להיות, וכנראה שעדיף ערבוב.
הבנה של תורת הצבע יכולה לעזור לילד לצייר יפה יותר, והרבה ילדים שלימדתי קלטו אותה ושמחו עליה. כאשר אנחנו צובעים ציור בצבעים ששייכים לאותה המשפחה, מתקבל אפקט שלו והרמוני, וכמובן – "חם" או קר". צהוב נחשב לנייטרלי, הוא נראה "קר" או "חמוץ" בצבע לימון, כשהוא נמצא ליד משפחת הכחולים הקרים, ונראה "חם" כשהוא ליד משפחת החמים. משלבים את הצהוב בצביעה כאילו הוא חלק מכל אחת מהמשפחות.

עבדנו על צבעים שדומים זה לזה ושייכים למשפחה אחת. עכשיו נלמד על צבעים מנוגדים או משלימים: מותחים קו בין צבע שנמצא על המגן דוד, לבין הצבע שנמצא בדיוק מולו. ירוק מנוגד לאדום. גם כחול וכתום הם צבעים מנוגדים, הנקראים גם צבעים משלימים. סגול וצהוב מנוגדים. אם אשים צבע סגול ליד צבע כחול, האפקט יהיה הרמוני ושקט, מכיוון שהם שייכים לאותה המשפחה, משפחת הקרים. לעומת זאת, אם אשים צבע סגול ליד צבע צהוב, המנוגד לו – שני הצבעים ייראו יותר זוהרים "וחזקים". הצהוב ייראה יותר "צהוב", והסגול יותר "סגול".

מאטיס וציירים אחרים כמו ואן גוך, השתמשו בציוריהם באפקטים של צבעים מנוגדים, כמו שאפשר לראות בציור שבלינק: דגים כתומים נמצאים ליד מים כחולים, שולחן אדום נמצא ליד הצמח הירוק. הצהוב הוא צבע זוהר מאוד שמושך אליו תשומת לב גם כשמשתמשים בו בכמות יחסית מועטת.

במקום לשים שני צבעים מנוגדים זה בצד זה, אפשר לערבב אותם בעדינות, ולקבל מעין צבע של צל, אפור או "בוץ". זה יכול להוסיף מאוד לציור, כצל מתחת או על גבי דמות.

עללמרות שזה לא נראה מתאים, עלה ירוק ייראה בולט ו"חי" יותר עם קו גבול אדום, שהוא המנוגד לירוק. אפשר גם לצייר קו גבול יותר כהה. חולצה כתומה תיראה בולטת יותר מהדף עם קו גבול בצבע המנוגד, כחול – ולהיפך. גם חפץ סגול ייראה טוב יותר עם קו גבול ואפילו "צל" צהוב. אגב, כדי לקבל עלה עם עורקים שנראים אמיתיים – מסמנים קודם את קו הגבול של העלה באדום. לאחר מכן מוסיפים את העורקים בצהוב. כאשר צובעים את כל העלה ומעל העורקים בעיפרון ירוק – הצבע הצהוב מתבלט מלמטה ונותן תחושה של עלה כמעט "אמיתי".

ערבוב צבעים: גם כאן יש מקום רב לניסוי וחקירה, אבל כדאי לדעת כמה דברים כדי למנוע תסכול. כאשר מערבבים צבע כהה וצבע בהיר, לדוגמה אדום וצהוב ליצירת כתום – יש לקחת כמות גדולה יחסית של צהוב ובקצה המכחול - מעט אדום, כי הצבע הכהה יותר משתלט על הערבוב. אותו הדבר לגבי ערבוב של ורוד או תכלת – רק "נגיעה" של הצבע הכהה, ורוב הערבוב מורכב מהצבע הלבן. לא חייבים לערבב דווקא בגואש. אפשר לערבב גם בצבעי פסטל רגילים, בעפרונות צבעוניים, ואפילו בפלסטלינה.
לערבוב צבעים בצבעי עיפרון כדאי לשרטט שכבות עדינות של צבע זו על גבי זו. קווי העיפרון יכולים להיות בכיוון אחד, כך שניתן לראות את הכיוון הכללי של הצביעה – או לפנות בכיוונים שונים כך שהצביעה תיראה כמו משטח שעשוי משכבות עדינות של צבע. אפשר שלכל צבע יהיה כיוון משלו, ויתקבל אפקט של ערבוב.
קצת מתסכל לנסות לערבב צבעים כדי להגיע לערבוב המדויק של צבעי היסוד, כפי שהם מופיעים ב"מגן דוד הצבעים". ערבוב דורש ניסיון ומיומנות, והאפקט של ערבוב צבעי האור שונה משל צבעי הציור. האור הלבן הוא כל הצבעים (אור אדום, אור כחול, אור צהוב) יחד. האור השחור הוא "אין צבע", או אין אור. בשונה מהאור, כאשר מערבבים את כל צבעי הציור יחד, מקבלים צבע "בוץ" כהה או שחור. אם נכין סביבון צבעים נוכל לקבל אפקט שדומה לערבוב של צבעי אור. גוזרים עיגול מקרטון, וצובעים. מנקבים חור באמצע העיגול. "מורידים" לגפרור את הראש, ומסירים חתיכה מ"רגל" הגפרור כדי שהרגל תשמש כחוד של הסביבון. משחילים את הגפרור דרך החור שבעיגול, עם החוד למטה. מצמידים את הגפרור לחלק התחתון של הקרטון, בעזרת מעט פלסטלינה. מסובבים. אם הסביבון חציו אדום וחלקו צהוב, נראה כתום. אם נצבע את העיגול ב- 3 צבעי היסוד – נקבל תחילה ערבוב שלהם, ולאחר שיסתובב מהר יותר – הערבוב יהפוך ללבן. הפעילות מהנה ומזמנת אפשרויות רבות לחקירה והנאה. לא חייבים לשייך אותה דווקא לחנוכה, ואפשר גם להתחיל בה חודש לפני ואחרי חנוכה...

  תורת הצבע פותחה לאחר שלחברת שטיחי קיר העשויים רקמת גובלן הגיעו תלונות רבות: חוטי הרקמה מאבדים את צבעם מיד לאחר שתולים את הגובלן על הקיר. מהנדס נשלח לבדוק מה הבעיה, מדוע דוהים החוטים הצבעוניים של בית החרושת המכובד. לאחר שבדק, הגיע למסקנה הזו: הצבעים לא דהו, אך בגלל ששמו חוטים בצבעים מסוימים זה ליד זה, הם נטרלו אחד את השני והתקבל אפקט של לבן, כלומר של צבע יותר דהוי.
כשמערבבים הרבה צבעים יחד, אנו מקבלים צבע חום-בוץ, או שחור. כשמדובר בצבעי האור, אנו מקבלים תוצאה הפוכה: בערבוב של כל צבעי היסוד האור נעשה לבן. כך שהאור הלבן שמגיע אלינו מהשמש, הוא למעשה אור שמורכב מכל צבעי הקשת. כשיורד גשם קרני האור נשברות ואנו יכולים לראות את כל צבעי האור בנפרד.
ההסבר הבא יכול להתאים לילדים גדולים, וגם אז – במנות קטנות. האור הלבן הוא כל הצבעים יחד, כלומר כל צבעי היסוד – אדום צהוב כחול. צבעים אחרים הם ערבוב שנוצר מצבעי היסוד. כל הצבעים יחד יוצרים אור לבן, כפי שראינו גם בסיבוב של סביבון הצבעים. זהו מעין תרגיל חשבון, והמשכו עפ"י חוק הקיבוץ (בתרגיל חיבור מותר לשים סוגריים בכל מקום בתרגיל, והתוצאה תישאר שווה). לבן = אדום + צהוב + כחול. הצבעים המנוגדים או המשלימים, הם מנוגדים בכך שבכל אחד מהם יש צבעי יסוד שאין באחר. לדוגמה: כחול וכתום הם צבעים מנוגדים. בכחול וכתום יחד יש את כל צבעי היסוד, כלומר יחד בערבוב של שניהם נקבל אור לבן. כתום + כחול = (אדום + צהוב) + כחול = לבן. סגול + צהוב = (אדום + כחול) + צהוב = לבן. המהנדס שבדק את הבעיה עם חוטי הגובלן, גילה שהחוטים עצמם אינם דוהים, אך הם משפיעים זה על זה ומנטרלים את האפקט הצבעוני. עוד חומר על כך, בלינק המצורף.

התגלית של המהנדס השפיעה מאוד על עולם הציור, לדוגמה על הצייר סֶרָה, שצייר באמצעות נקודות צבעוניות זעירות המונחות בצפיפות אחת ליד השנייה. כדי להגיע לצבע ירוק – הוא הניח נקודות כחולות ליד נקודות צהובות. בהסתכלות ממרחק מה, התקבל ירוק.
קישור לויקיפדיה

מה לעשות עם הציורים והעבודות?

בנושא זה יש כמה בעיות: 1. כמות הציורים והפסלים, כולל כל מה שמגיע מהגן. 2. אם נשמור רק עבודות מסוימות ויפות במיוחד – זה עלול לגרום לקנאה אצל האחים וגם לקבע את הילד בניסיון להשיג שוב את ההצלחה הקודמת – ולפגוע בשמחה הטבעית של היצירה. 3. אם נשים את כל היצירות במין מחסן – לא נגיע לדפדף וליהנות מהן.
יש ודאי מקרר או דלת פלדלת, וגם אצל הסבתא, ומדף או מגרה גדולה מתחת למיטה שעמוסים בעבודות. אני מציעה לתלות את העבודות לפי הזמן שנעשו, ולא לפי האיכות האמנותית, אלא אם כן הילד מבקש במיוחד. כדאי מאוד לצלם את העבודות ולשים באלבום התמונות, רצוי גם באלבום "אמיתי" שיותר נגיש לילד, ולא רק על המחשב. בצורה זו העבודות מתועדות ולא תופסות מקום, וקל לדפדף בהן מדי פעם, במיוחד אם גם יש ציון של התאריך והמקום בו נעשתה העבודה – גן או בית. את העבודות שכתוב עליהם "באהבה" – כמובן לתלות במקום כבוד בבית J . מתן "ציון" (שבח) ליצירה הוא נושא עדין. עדיף לשבח בסגנון שמשמר את ההצלחה של הילד אצלו, כמו "איזה יופי, נהנית?" ולא – "תראו מה הילד הביא היום מהגן". שבח מוטעה יכול לגרום לילד להפסיק לרצות לצייר. עוד פירוט על כך במאמר על "מוטיבציה ללמידה" שבאתר.



פלסטלינה (פלסטלינה)

ינשוף


פעילויות לילדים
ציור
פלסטלינה
נייר משי
חוץ וצמחים
מים וסבון
תחפושות
כיף עם אוכל
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל