1+0=

הוא מחזיר אלי את הכדור עם התשובה: 1.
שוב זורקת עם שאלה ורק עם חומר שאני בטוחה שהוא יודע:
3+0=
מחזיר לי עם התשובה 3.
הקצב המהיר של המסירות גורם הנאה ומגביר את המוטיבציה להשתמש
בראש. הספירה בעזרת אצבעות מעכבת את קצב המסירות.
משחק נוסף בחשבון, משמש כחזרה ולפעמים מאפשר גם לימוד –
כדור גדול מפלסטיק קשיח ובו פתח, (אהיל לשעבר) שבתוכו פתקי הפתעות. יושבים בקבוצה והמורה מגלגל את הכדור עם תרגיל, כל אחד בתורו ולפי התרגילים המתאימים לו. הילדים מקשיבים לתרגילים של האחרים ומתרחש "לימוד מזווית העין". הלימוד מול הקבוצה מלחיץ ומבייש – הראש לא פתוח. כאשר אני מסבירה לילד אחד בזמן המשחק, וממחישה לו חומר שהוא כבר יודע, ילד אחר, שאינו נמצא "על הכוונת", מביט מהצד. ילד זה יכול לקלוט את החומר בצורה קלה יותר ובלי לחץ – באופן עדיף אף על מצב של למידה יחידנית. התקשורת שלי מכוונת אל הילד השני בלי שידע. אני מנצלת מוטיבציה חברתית לצורך לימוד. הלימוד הופך למשחק משימות – התרגילים לא גרועים יותר מתחיבת האף בתוך קערת קמח...