הלימוד של ועוד אחד מתבסס על ההבנה, ש"ועוד" אחד - פירושו מעָבר למספר הבא אחרי המספר שאמרנו.
אחד ועוד אחד = איזה מספר בא אחרי אחד = הספרה שתיים. ילדים רבים מתבלבלים במונחים של אחרי ולפני ולא מבינים לאיזה כיוון הכוונה. הבלבול הוא מובן – כשעומדים בתור מי שעומד מאחוריך ומי שעומד לפניך לא דומה למצב של מספרים.
123456
המספר 5 הוא מאחורי 6 "בתור" של המספרים ולא בא אחריו. שתים נמצא מאחורי המספר שלוש. כשאומרים "אחרֵי", הילד חושב שהמספר אחרי 3 הוא 2. לדעתי זו אי הבנה פשוטה שנובעת מחוסר תיווך שהמושג. אחרֵי שונה מהמושג - מאחורֵי. מבהירים את הכוונה: מה בא אחרי שלוש, כלומר כשסופרים 1,2,3 מה המספר הבא שאומרים אחרי שאומרים 3, מה המספר הבא אחרי שלוש? 4. צריך לחזור על זה ולתרגל. מה בא אחרי 4, מה בא אחרי 5 , כשהילד עומד על המדבקות או מתבונן בציר המספרים.

אני לא מקפידה כרגע על ההבדל במשמעות של מספר וספרה. בעתיד יהיה צורך להבהיר את העניין כי הילד יתקל במילה סיפרה –
אולי מבלי שיבהירו את משמעותה, ודבר זה עלול לעצור ולבלבל אותו ולגרום לו לא לשים לב להסבר הניתן אותו זמן בכתה. לרוב ילדים לא שואלים מה לא מובן – הם נוטים להניח שהיה עליהם לדעת, אם הם לא יודעים זוהי אשמתם. הם מנסים לחשוב לבד – שזה לא רע אבל גורם לחוסר ריכוז בשיעור או להסתיר את חוסר הידע בצורה של הפרעות והתנגדות ללימוד, או מחליטים שאינם מסוגלים ללמוד. מה שמדכא אותם עוד יותר הוא שילדים אחרים נראים כאילו הם כן מבינים – בגלל שכבר הסבירו להם בבית. ההבדל בין הילדים ניכר אבל הוא נובע מחוסר תיווך ולא מהבדלים ברמת האינטליגנציה.

פרופ' פויירשטיין מדבר על בדיקת האינטליגנציה בעזרת בדיקת היכולת ללמוד במהירות משהו חדש. קיים פער עצום בין ילד שקיבל תיווך (הסבר) לבין ילד שלא קיבל תיווך לגבי המושגים 0, מאחורי, לפני, ועוד ופחות. הילד בטוח שכל האחרים יודעים ומבינים כי הם חכמים והוא טיפש. הוא עלול להיסגר בפני לימוד בגלל חוסר אמון בעצמו.