דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | כתבו אלי | קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > תנ"ך > פרק 27
מס' מבקרים: 491515
פרק 27

פרק 27: המשך בדיקה של חריגות בסיפור עקדת יצחק

סיפור 3,  'עקידת יצחק'  (בראשית כב')

"ויהי אחרי הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם ויאמר אליו: אברהם. ויאמר: הינני. ויאמר: קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך. [שתיקה של אברהם] 
וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו איתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוהים.  ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק.  ויאמר אברהם אל נעריו: שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם. ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו.  ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר : אבי, ויאמר: הינני בני.  ויאמר: הנה האש והנה העצים ואיה השה לעולה?  ויאמר אברהם: אלוהים יִרְאֶה לו השה לעולה, בני. וילכו שניהם יחדו. ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערוך את העצים ויעקוד את יצחק בנו, וישם אותו על המזבח ממעל לעצים. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמיים ויאמר: אברהם אברהם. ויאמר: הינני. ויאמר: אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. וישא אברהם את עיניו וירא, והנה איל אחד נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו. [שתיקה של יצחק] ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יִרְאֶה, אשר יאמר היום בהר ה' יֵרָאֶה. ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים. ויאמר: בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך... [שתיקה של אברהם] וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע."
 
 
האל אינו מראה לאברהם את מקום העקידה, אלא אומר לו. שוב יש כאן התבססות של האל על חוש השמיעה ולא על ראייה. אברהם נושא את עיניו ורואה את המקום מרחוק, הוא מתבסס על ראייה. 
 
"וילכו שניהם יחדו" ההליכה אל מקום העקידה היא כמו גרף בצורת איקס, ככל שמתקרבים למקום - פוחת האמון ועולה החשד של יצחק באביו. תיאור ההתרחשויות אירוני: אברהם מניח את העצים על הקורבן, בתנוחה דומה למה שיקרה אחר כך - בהבדל של 90 מעלות ימינה. אברהם שומר אצלו את כלי הנשק: האש והמאכלת. העמדת הדמויות מטרימה את העתיד להתרחש, אך עדיין הטקסט מדווח "וילכו שניהם יחדיו." יצחק תוהה על החריגה במה שקורה: הוא אינו רואה את השה לעולה, רק את הכלים לביצוע העקידה. הקשר בן האב והבן מומחש בפניה, "אבי". אברהם עונה: "הינני, בני". 
 
המילה 'הינני' מציינת היענות של אברהם לערך מסויים. כשאברהם עונה לבנו: "הינני", עדיין לא הופר בגלוי ערך 'האחריות ההורית'. בסוף סיפור זה, אברהם עונה "הינני" רק לאל, הוא בחר בערך של ציות לאל על פני 'האחריות ההורית'.  הטקסט מבטא את הבחירה בערכים שונים באמצעות חזרה על המילה – "הינני", שמקבלת משמעות שונה במקומות שונים.  המילה "הינני" היא קיצור של המילים: "הנה אני", והיא תשובה לשאלה המוקדמת יותר בסיפור גן העדן – "איכה?".
 
פירוט רב של פעלים, בנוסף למימד של יצירת מתח והזדהות הצופה, יכול לבטא גם את ההתמרמרות של אברהם/איוב על מה שנדרש ממנו בעקדה. בכל נקודה ובכל פועל, ממוחש הקושי הרב, שליבו נשבר בקרבו, שלא לדבר על רגשותיו של יצחק. כל פועל הוא נקודה שבה אפשר היה לעצור את העקדה, אבל אין עצירה ואברהם מוכן להמשיך עד הסוף, ורק בסוף המלאך עוצר אותו.
 
החזרה הכפולה על השם אברהם – מלאך האל קורא לאברהם: "אברהם, אברהם". אולי מפני שאברהם היה שקוע במעשה והיה קשה להסב את תשומת ליבו ולעצור אותו – פירוש אפשרי.    החזרה הכפולה יכולה גם לרמז שמלאך האלוהים הוא השטן. דברי השטן תמיד כפולים וחוזרים על עצמם בתקבולת ישרה ולא מצולבת. כאן, "אברהם, אברהם". או שאברהם כל כך עסוק במעשה שצריך למשוך את תשומת לבו.
 
נראה שגם החזרה על המילה 'ויאמר' מלמדת על קושי גדול בביטוי או בשמיעה של דברים, למשל: "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר – אבי, ויאמר: הינני בני, ויאמר: הנה האש והעצים" החזרה על המילה 'ויאמר', נותנת תחושה של הרגשות שבתוך הנפשות הפועלות.   גם שמיעת ציווי העקידה – אינה קלה - והמילה 'ויאמר' חוזרת פעמיים, באמצע דברי האל. התקשורת העמוסה רגשית - מחולקת לשניים: "ויהי אחרי הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם ויאמר אליו: אברהם. ויאמר: הינני. ויאמר: קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת"
 
האל אינו מראה את אופן ההצלה, רק משנה את הראיה – יש מוצא או אין. לאחר דברי האל, אברהם "נושא את עיניו" ורק אז הוא רואה את האיל.  האיל הוא ההצלה מעקידת הבן, כמו הבאר עבור הגר, בסיפור הגירוש.  גם הגר אינה רואה עד שהיא נושאת את עיניה: :ויפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים".  בתהילים מופיע הפסוק – "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי". נשיאת העיניים מקושרת לחיפוש אחרי הצלה. כל עוד אין החלטה לחפש את ההצלה, אין הסתכלות מכוונת לצורך זה, לא רואים את האפשרות להינצל. זוהי חוכמת חיים שיכולה להתאים לאנשים החיים בתנאי מדבר קשים, שיודעים שללא החלטה להינצל – קשה להיחלץ מקושי. 
 
הדגשת נושא המים בברכות ובמטפורות חיוביות המתקשרות להצלת חיים, מלמדת היא שמספרי הסיפור ושומעיו התגוררו באזור מדברי. לעומת זאת, מתאים סיפור 'משה במצריים' לאזור שופע מים, שהסכנה העיקרית בו היא טביעה ותנינים. סוג המטפורות מאמת ומאשר את הסיפור, ומספקות תמיכה מסוימת לכך שהוא קרה במציאות. 
 
עם ישראל מרבה להשוות את מי ששתול על פלגי מים – למי שמזלו שיחק לו והוא מצליח: "והיה כעץ שתול על פלגי מים". גולי בבל הגיעו לארץ עשירה במים, שודאי נראתה להם משום כך כ"גן עדן". בתנאים טובים אלו היה קשה לגולים לזכור את הארץ השחונה ממנה הגיעו, ולכן נשבעו, במזמור הידוע בתהילים – לא לשכוח:  "על נהרות בבל ישבנו גם בכינו... אם תישכח ירושלים תשכח ימיני ". 
 
נאום ה' – התמורה לעמידה בניסיון   מלאך האלוהים קורא אל אברהם ומודיע: הפעם האל מדבר מפי מלאך ה', "נאום ה'". האל נותן לאברהם הבטחה שאינה תלויה בתנאים, ברכה לצאצאים רבים ומבורכים: "יירש זרעך את שער אויביו והתברכו בו כל גויי הארץ". ההבטחה ניתנת בעקבות כך שאברהם שמע בקול האל, כלומר ציית לו בלי ערעור, הביע אמון מלא באל למרות שיקולי היגיון, הבטחות קודמות, קושי עצום - ועובדות שנראות כסותרות את האמונה.
אברהם מקשיב לאל, הוא מסתמך על חוש השמיעה ומקבל ללא עוררין את מצוות האל; גם בהליכה אל המקום וגם בהפסקת העקידה ברגע האחרון. 
 
שכם- העברת אחריות   אברהם משכים בבוקר לצורך 'גירוש הגר וישמעאל' למדבר. הוא שם את הילד על שכמה  של הגר – מעביר אחריות ממנו אליה. ההשכמה בבוקר מתקשרת להעברת האחריות כלפי ישמעאל, אל שכמה של הגר, זו נראית לי הסיבה לשימוש בצליל הדומה – שכמה, וישכם. להשכים גם דומה ל- להסכים, ואברהם מסכים לבצע את 'עקידת' ישמעאל – השילוח למדבר.  מאוחר יותר הגר מסירה אחריות כלפי בנה בשל התנאים הקשים, ומשליכה אותו תחת אחד השיחים. גם כאן, הצליל דומה ומקשר: קבלת אחריות – "על שכמה", הסרת אחריות – "ותשלך".
 
אחריות כעול פיזי קבלת אחריות על אדם מתוארת כהחזקה פיזית ונשיאה שלו בידיים. האחריות נתפסת כעול – האחראי נושא את הנתונים לאחריותו על ידיו או על שכמו; הנחש אחראי לחטא האישה בסיפור גן העדן, הוא נושא באחריות. "הנחש השיאני".
  
להלן "הפינג פונג" בין אברהם ושרי, הגר מועברת מיד ליד: "ותיקח שרי... את הגר...ותיתן אותה לאברם אישה לו לאישה. ותהר.. ותאמר שרה אל אברם .. אנוכי נתתי שפחתי בחיקך.. ויאמר אברם אל שרה הנה שפחתך בידך, עשי לה הטוב בעיניך". 
 
"וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר, שם על שכמה, ואת הילד וישלחה" (בר' כא' 14). לפסוק זה מקביל הפסוק מ'עקידת יצחק' "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו איתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוהים" (בר' כב' 3). ההקבלה בין הפסוקים משני הסיפורים מציינת את הקשר החזק בין שני סיפורי "העקידה":  גם בסיפור של שילוח הגר אברהם מבצע עקידה מסוימת של בנו ישמעאל; יתכן שהעקידה המזעזעת יותר לאחר מכן, היא עונש על כך שבסיפורים הקודמים, אברהם גורם עוול חמור להגר ולבנו ישמעאל, כדי לזכות בשלום בית.
 
לקיחת אחריות על אדם אחר מיוצגת על ידי מילים שמדברות על נשיאה פיזית שלו, בידיים או על שכם. האחריות מתוארת כעול כבד ואולי לכן אברהם מתחמק ממנה ומבקש להסירה מעליו, להעבירה לידי האל. אברהם מסיר מעצמו אחריות לגבי פילגשו ובנו ישמעאל ועל כן הוא נענש בלקיחת אחריות מכופלת ('על אחת כמה וכמה'), לגבי המעשה של 'עקידת יצחק'. אברהם מוותר על ''האחריות ההורית'' כלפי בן פחות, ועל כן נאלץ לשלם בהסרת ''האחריות ההורית'' כלפי הבן המועדף.   נראה שבעיני האל אחריות פסיבית לנעשה עם הגר וישמעאל – שווה לאחריות אקטיבית וישירה, הנפת סכין על יצחק.
 
כתוצאה מ'עקידת יצחק' אברהם נענש באובדן שלום הבית שלו. זהו מעין עונש של 'מידה כנגד מידה', עם מסר לאברהם – ויתרת על שלום אנשיך ויוצאי חלציך למען שלום בית עם אשתך – עכשיו תאבד את מה שניסית להשיג, שלמענו פשעת.   בחרת בין הבן המועדף לבן המשני והסכמת לוותר על האחד – תיאלץ לוותר גם על השני, שלמענו ביצעת את הבחירה. אם אברהם שותק ואינו מתווכח עם האל על ציווי העקידה של יצחק, יתכן שגם הוא רואה את הקשר בין שני הדברים; הסיפור הקודם הוא הסיבה,  והמאוחר – תוצאה ועונש על עוול שבוצע. ואפילו העוול בוצע כלפי שפחה, האל תובע מוסריות גם כלפי שפחות ובניהן.
 
ישמעאל והגר אינם פונים אל האל בבקשת עזרה. הגר מתנצלת על כך בנשיות, בפני מלאך האלוהים: 'לא פניתי אליך קודם כי לא ידעתי שאתה מסוגל להגיע כל כך רחוק...' ("הגם הלום ראיתי אחרי רואי"). מבוסס כאן העיקרון שהאל נמצא בכל מקום, לא רק, למשל, בבית המקדש או בארץ מסוימת.
 
מלאך האל מגלה כלפי הגר השפחה יחס אנושי. לעומת היחס של אברהם ושרה אל הגר כאל רכוש או חפץ שלא מדברים עמו, ואל ישמעאל כאל "בן האמה" - מלאך אלוהים מתייחס יפה לשפחה. הוא מדבר איתה ומקשיב לדבריה. הוא פונה אליה בשמה, בצורה מכובדת: "הגר שפחת שרי, אי מזה באת ואנה תלכי". המלאך מאשר שנקודת הראות של הגר נכונה, שרי-שרה אכן מציקה לה וזה לא קל. הוא אמפתי, מכיר בקשייה אך מציע למען עתיד הילד, לחזור לשם בכל זאת. "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה". 
 
האמת היא שהיחס הטוב של המלאך אל הגר הפתיע אותי. הגר היא שיפחה; ישמעאל הוא בן לעם זר ואף אויב. לשם מה להתייחס כה טוב? לא זכורה לי פניה כזאת של האל למישהו אחר,  [גם לא אל לוט, אחיינו המאומץ של אברהם; לוט היה לתקופה מסוימת 'בנו' הראשון של אברהם]. ישמעאל בוכה והאל מקשיב לקול הנער, מכנה אותו "נער" כפי שיצחק בסיפור העקידה מכונה "נער". ישנה שמירה מיוחדת על ישמעאל והוא מצליח. האל הוא שמציע את שמו של ישמעאל, הקשור לפעולת השמיעה שכבר דיברתי עליה. לאל יחס מיוחד ואוהד לפעולת השמיעה. למענה על השאלה שלא נשאלה, 'מה פתאום ישמעאל חשוב בכלל', עונה האל: "כי שמע אלוהים לקול הנער, באשר הוא שם." בגלל שהוא שם, ישמעאל, או בגלל שהאל שם, בכל מקום וגם שם, או בגלל שישמעאל הוא אדם, לא רק בן עם זר ואויב. כאשר יש לפסוק בתנ"ך כמה משמעויות אפשריות לפירוש – אני מקבלת את כולן כנכונות. 
 
אם לשרי רגש שלילי כלפי הגר וישמעאל, ואם בעינינו אנחנו עם סגולה, האל נראה בסיפור זה יותר אוניברסאלי ביחסו לבני אדם שאינם יהודים. התרגלנו למצבים ולהשקפות אחרות, ויחס זה נראה כחריגה: מדוע ניתן יחס טוב ואנושי לאנשים שנותנים להם בדרך כלל יחס של חפצים, במקרה הטוב.
 
ניסיון ליישב את הסתירה – חריגה:
 
השערה: המלאך הוא השטן, כמו שאמרנו קודם. מטרתו לחזק את ישמעאל והגר בתור כוח מפריד שיפריע ויציק לעם שלנו, כי השטן הוא רע. הוא מקבל אישור מהאל לצורך בדיקת בקיע באמונה אבל מנצל את הרשות שקיבל לצורך ביסוס בעיות בשטח, כדי שיהיה לו יותר מעניין, ושלאנשים יהיה יותר רע. 
 
בדיקת ההשערה: לפי השערה זו השטן "עובד" על האל: כל שימוש של האל בשטן לטובה, גורם גם לנזק מתלווה ומתמשך; בפיזיקה של ניוטון קיים חוק, שכל פעולה בטבע גורמת לפעולה שווה ומנוגדת לה. פעולה לטוב גורמת לרע – פעולה לרע גורמת לטוב, שווה והפוך לו. האל מסביר לאברהם שלא כדאי להתנגד לגירוש הגר, המצוקה תסייע לה ולבנה וכתוצאה ייווצר מישמעאל -  עם. זוהי פעולת הפרדה הכרוכה בכאב, ביטול שייכות לשבט מסוים ויצירת הגדרה עצמאית, כמו תהליך של לידה. 
פירוש ההשערה הוא שאם האל טוב אל בן עם אחר, זה רק בגלל שמלאך האלוהים הוא בעצם השטן ומטרתו להציק לנו ע"י חיזוק האויבים. 
 
השערה 2: אפשר להסביר את היחס המיוחד לישמעאל גם בגלל שהוא בנו הישיר של אברהם,  (וכך גם מוסבר הדבר בטקסט, בר' כא' 13) וגם כפיצוי על כך שהיה בעבר במעמד של בן יחיד ויורש, והודח ממעמדו בגלל עזרת האל - הנס של לידת יצחק.
 
מקומות בהם חסרה תגובה:
 
לאחר העקדה שנפסקה לא נמסרת תגובתו של יצחק. הוא נעלם מהסיפור וכמוהו החמור שהוזכר בו קודם, פעמיים: "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו איתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוהים. ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. ויאמר אברהם אל נעריו: שבו לכם פה עם החמור".   אולי יצחק פשוט לקח את החמור ועזב את המקום במהירות.   בהמשך כנראה היה נתק. יצחק קרוב לאמו, מבקר במקומות בהם היא גרה ובמקום מגוריהם של הגר וישמעאל. אברהם כנראה עובר לגור במקום אחר ועולה מבאר שבע לחברון רק כדי לקבור את שרה.
 
בסיום 'עקידת יצחק' ובאמצעות מלאך האלוהים (שטן) - מעניק האל לאברהם 'הבטחה' נדיבה שאינה כרוכה בתנאים, לגבי גורל צאצאיו: הצאצאים של אברהם יהיו רבים, יהיו ברכה לכל הגויים ויירשו את אויביהם.
 
לא נמסרת תגובת אברהם – אולי ההבטחה אינה משמחת אותו לאחר כל מה שעבר. ניתן לבדוק הבטחות קודמות שניתנו לאברהם, ולראות האם הבטחה זו עולה עליהן, ומה היתה תגובת אברהם לגבי הבטחות קודמות, אבל אני לא אעסוק בכך כאן. במקומות בהם צריכה להיות תגובה שלילית, התנ"ך מעדיף לפעמים למסור – שתיקה. 


נספח - אלוהים והצמחונות (נספח - אלוהים והצמחונות)
תנ"ך
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10
פרק 11
פרק 12
פרק 13
פרק 14
פרק 15
פרק 16
פרק 17
פרק 18
פרק 19
פרק 20
פרק 21
פרק 22
פרק 23
פרק 24
פרק 25
פרק 26
פרק 27
נספח - אלוהים והצמחונות
דיאגרמת יעקב
אפוד אבני החושן
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל