דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | כתבו אלי | קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > תנ"ך > פרק 25
מס' מבקרים: 485696
פרק 25

פרק 25: קישור של סיפור יעקב עם תורת הגנטיקה

ניתן לקשר את התנ"ך עם נושאי לימוד רבים ושונים:   ביולוגיה, גיאומטריה, פיזיקה, תורת הצבע, אבולוציה – כמו בנושא בריאת העולם בפרק 10 של המאמר.  מתמטיקה, לגבי יצחק ואברהם בנושא כפל וחיסור, או משה – שהציב שרי עשרות, מאות ואלפים שעזרו לו בהנהגת העם במדבר ויכול להטרים את נושא השיטה העשרונית.

ניתן לקשר את התנ"ך גם  עם נושא הגנטיקה.  יעקב רועה את צאן לבן. לאחר שהשלים 14 שנה בתמורה לנישואיו עם רחל ולאה - מבקש לבן להמשיך להעסיק את יעקב כרועה צאן,  תמורת שכר.  יעקב מבקש מלבן שכר שנראה מועט – את הנדירים בקרב בני הצאן,  בעלי הכתמים והנקודות: "עקודים, נקודים וטלואים".  יעקב הציב מקלות עם פצלות שנראות ככתמים -  אל מול פני הצאן המרווה את צימאונו בשקתות וברהטים, והפלא ופלא – כמעט כל הטלאים שנולדו לאחר מכן – היו נקודים, עקודים וטלואים. יעקב הפך לאדם עשיר מאוד, וחשש לחייו מפני בני לבן, שהפסידו לו את ירושתם מאביהם.

יעקב היה פיקח לא פחות מאביו יצחק;  בזמן שרעה את הצאן כאיש "תם ויושב אוהלים" – הוא כנראה הרבה להתבונן, להבחין ולנתח תופעות מורכבות שבצאן. יעקב הציב מקלות עם כתמים מול הצאן, כדי שצבעי הסביבה ישפיעו על צבעי הטלאים שנולדו. מכיוון שהסביבה היתה "עם כתמים", נראה היה לכל שכתוצאה מכך - גם הטלאים שנולדו  היו  'מוכתמים'.  אם כי כמובן, אם בני לבן היו מנסים את השיטה, היא לא היתה עובדת.

השיטה שלפיה התכונות התורשתיות של בעלי החיים מושפעות מסביבתם,  כמו ג'ירפה שמפתחת צוואר ארוך בעקבות ניסיונות חוזרים ונשנים להגיע לעלים שבענפי העצים הגבוהים, ואז מורישה את התכונה לצאצאיה – נקראת 'שיטת למארק', על שמו של מדען רוסי שהאמין בתיאוריה זו. השיטה לא פועלת באופן ישיר, אם כי היום מאמינים שגם לסביבה יש השפעה מסוימת ומוגבלת - על הדנ"א ותכונות שעוברות בתורשה. 

למעשה השתמש יעקב בשיטה אחרת לגמרי, והסווה את אופן פעולתו באמצעות השימוש במקלות שהציב לצד שקתות המים. תגליתו של יעקב נתגלתה מחדש רק לאחר אלפי שנים,  על ידי הנזיר יוהאן גריגורי מנדל  שנחשב לאבי הגנטיקה, וחי בין השנים   1882-1822.   יעקב הפריד בין העדרים של לבן על פי צבעם:  "ותלדן הצאן עקודים נקודים וטלואים; והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקיד וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן"  (בר' ל' 39-41).   הפעולה שעשה יעקב היא הפרדת כל הכבשים הנקודות, העקודות והטלואות משאר הצאן – וכינוסן בעדר משלהן. 
התכונה של 'מוכתמות' - היא כנראה תכונה 'הומוזיגוטית רצסיבית', כלומר היא כמעט איננה מופיעה אם כבש לבן מוכלא עם כבש מוכתם, אך היא מופיעה תמיד – אם כבש מוכתם יוכלא עם כבש מוכתם.  במקרה כזה – כל הצאצאים יהיו מוכתמים. 

גם לבן היה ערמומי ופיקח, אולם פעולתו הטתה את הכף לרעתו.  לפני שנתן לבן את הצאן לידי יעקב- הפריד מתוכן את כל הכבשים ה'מוכתמות', יצר מהן עדר נפרד -  והפקיד אותן בידי בניו, ששמרו מצאן יעקב מרחק של שלושה ימים... התוצאה היתה כמובן, - ההיפך מן התוצאה שביקש לבן להשיג: הכבשים המוכתמות שנשמרו בצוותא ללא הצאן הלבנות (הטרוזיגוט דומיננטי) – הולידו אך ורק טלאים מוכתמים... 

נראה שיעקב הפיקח הבין את משמעות התופעה וניצל את הידע לטובתו, תוך כדי הסתרה מחוכמת של מהות הידע - באמצעות הצבת מקלות עם פצלות ליד השקתות.

במשך אלפי שנים אחר כך עוד מוסיפים אלה שאינם יודעים גנטיקה להאמין,  שהמקלות המפוצלים הם שהביאו לתופעה שקרתה בצאן לבן. יעקב הוסיף להפריד את הצאן המוכתמות שנולדו ולהכליא את המוכתמים ביניהם, וכתוצאה: "ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים"  (בר' ל' 43).

 

אלפי שנים אחר כך דלה הנזיר מנדל את הפטנט האמיתי מכתבי הקודש, וערך ניסויים בהכלאה מבוקרת של צמחי אפונה.  בעקבות ניסוייו התפתח מדע הגנטיקה, שהביא לתנועת 'ההסגרה':  האצילים בעלי האחוזות לא אפשרו עוד לאריסיהם לעבד אדמה בחלקות, ולרעות את צאנם ובקרם. הם הפרידו את אדמתם באמצעות גדרות והפעילו הכלאה מבוררת ומבוקרת, שגרמה לכך שפרותיהם נעשו בריאות בשר יותר, נתנו יותר חלב, הכבשים הצמיחו צמר משובח יותר – והיבול כולו שופר.  החקלאי מכליא בין בעלי התכונות הגנטיות הרצויות לו, ומונע התרבות מבעלי התכונות הבלתי רצויות.  האריסים האיכרים איבדו את מקור לחמם ונאלצו לעבור לעיר, התחילה תנועת ה'עיור'.  הם מצאו עבודה בבתי החרושת של 'המהפכה התעשייתית'.   מעניין לעקוב אחר ההיסטוריה,  על פי ההמצאות הטכנולוגיות והתגליות המדעיות ששינו את פניה.  
הגנטיקה ותורת התפתחות המינים, האבולוציה, שהשתלבה בה – הביאו גם לתופעה הקשה של האנטישמיות המודרנית ו'תורת הגזע' הנאצית.  שוחרי התורות הללו האמינו שההבדל בין יהודי לנוצרי נמצא בתוך הדם, ולכן גם יהודי שממיר את דתו מטמא את 'טוהר הדם' של הגזע העליון, הגרמני-ארי.   בעבר יכלו יהודים לבחור להמיר את דתם ונתקבלו באוכלוסיה הנוצרית ככמעט שווים. תורת הגזע הביאה למצב הרבה יותר חמור של היהודים.   בסופו של דבר החלו הנאצים בתהליך "הפיתרון הסופי של בעיית היהודים". הושמדו גם בעלי 'בעיות' גנטיות אחרות: הומוסקסואלים, נכים, מפגרים, חולי נפש, צוענים – ועוד, לפי התאמתם לסולם הערך הסגולי שקבעה התיאוריה הנאצית. כך "טוהר" הדם הגרמני...

אולם תורת הגזע ופירושה לאבולוציה – יסודה בטעות מדעית.  נראה היה לנאצים שבטבע שורד החזק, והחלש והפגוע – מושמד.  למעשה, האדם הוא חיה 'חלשה' ששרדה בהצלחה באמצעות חוכמתה וכושרה לסגל את עצמה לסביבה, ולא באמצעות כושרה הפיזי.
הנאצים קבעו שגזעם הוא הגזע החזק, ושהחלשים משתלטים וממשיכים לשרוד באמצעות הפעלת עקרונות מוסר ומצפון, אשר מנצלים את "החזק" ומביאים לדלדול "דמו" (לא ידעו אז על גנים ודנ"א).  כדי למנוע את מה שקורה לדעתם, הם החליטו להשמיד את החלשים לטובת חיזוק הגזע  בעתיד.

ילד יכול לשאול שאלה בכיתה:  אם לפי האבולוציה החזק שורד, למה אנו מטפחים את 'החלשים'? האם לא מוטב להשמידם, כדי שלא יעבירו את תכונותיהם הפגועות הלאה אל מאגר הגנים הכללי?   אבל בכיתה, או בבית - לא כל שאלה מותר לשאול, וחבל, כי השאלה נשארת. יענו לו:  'זהו רעיון שטני', אבל לא יוכיחו לו את חוסר התועלת הרציונאלית שבדבר.

אצל רוב היצורים המפותחים והמתקדמים בעולמנו, כולל האדם - הרבייה היא מינית:  זוהי הזדווגות של שני פרטים שונים,  בעלי תכונות גנטיות שונות ומין שונה. הדבר מאפשר ערבוב תמידי של הגנים, וכך כל אדם שנולד הוא ייחודי ושונה ממשנהו.  היצורים היותר נחותים וקדומים בעולמנו – מתרבים ברבייה אל-מינית.  לדוגמה,  אמבה אחת יכולה להתחלק לשתיים  - ובכך ליצור את הדור החדש, שהינו העתק מדויק של הישן.  
רביה מינית של פרטים השונים זה מזה מספקת גיוון בדורות החדשים של הצאצאים.  הדבר מעניק יתרון לבעלי החיים המפותחים יותר:  אם קורה שינוי בתנאי הסביבה הטבעית -  דורות של צאצאים שזהים זה לזה עלולים להימחות בבת אחת מעל פני האדמה, כי התנאים כבר אינם מתאימים להם. לעומת זאת, יצורים שונים בעלי תכונות מגוונות, שנוצרו באמצעות רביה מינית – תמיד יהיה בתוכם מספר צאצאים, שהשונות הגנטית שלהם תאפשר להם להתמודד עם תנאי הסביבה החדשים שנוצרו. מצאצאים אלה ייווצרו עוד פרטים 'מוצלחים', וכך ימשיך הגזע להתקיים. תורת הגזע הנאצית שדוגלת ברבייה של פרטים הדומים זה לזה ככל האפשר – בלונדיניים, בעלי עיניים כחולות, וכו' – אינה מובילה לחיזוק עמידות הגזע ה'ארי', אלא להיפך.

בימינו, ההתחקות על ההרכב הגנטי של הדנ"א –יכולה להביא לכך שאנשים יבחרו מראש בצאצאים שנראים בצורה מסוימת, והם בעלי תכונות דומות, פופולאריות יותר. והרי יש נכים שהביאו את העולם להבנת דברים עמוקים וחשובים  – כמו טולוז לוטרק, הלן קלר, סטיבן הוקינג.  



פרק 26 (פרק 26)
תנ"ך
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10
פרק 11
פרק 12
פרק 13
פרק 14
פרק 15
פרק 16
פרק 17
פרק 18
פרק 19
פרק 20
פרק 21
פרק 22
פרק 23
פרק 24
פרק 25
פרק 26
פרק 27
נספח - אלוהים והצמחונות
דיאגרמת יעקב
אפוד אבני החושן
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל