דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | כתבו אלי | קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > תנ"ך > פרק 23
מס' מבקרים: 494175
פרק 23

פרק 23: בחירה בין ערכים של דילמה והקשר ליודנראטים

אברהם, המספר של סיפור מס' 1, ''בריחת הגר בעת הריונה'  – מלמד זכות על עצמו, על ידי הדגשת העובדה שהגר היא קניינה (רכוש, חפץ) של שרה.   למרות רצונו הטוב וידיעתו את התוצאות: "עשי לה כטוב בעיניך" – אברהם יודע שהגר תעונה בידי שרי, הוא נאלץ להפקיד את הגר בידי גברתה החוקית, כאילו אין לו יכולת להשפיע על התוצאות.  אברהם מתעלם ממחויבותו ההורית כלפי העובר שנמצא בבטנה של הגר.  הוא זונח ערך חשוב של ''האחריות ההורית'' תמורת ערכים פחותי חשיבות,  של 'זכות קניין', אשר שרה ויתרה עליה בעבר – ותמורת הנוחות של ערך 'שלום הבית' עם אשתו שרה. זוהי בחירה שגויה בין ערכים, והשתלשלות האירועים לאחר מכן היא עונש לאברהם על הבחירה שביצע. האירועים מקצינים את הבחירות שנעשו וגורמים להבנה ברורה יותר של – על מה מותר ואסור לוותר, וכיצד יש לנהוג במצבים של דילמה אכזרית.  

פעולת השטן כלפי אברהם מכוונת לסכסך בינו לבין בני ביתו על מנת לנשל אותו מנכסיו, החומריים והאחרים - ולבדוק אם גם במצב כזה יישאר אדם מאמין.  מלאך אלוהים-השטן, מתערב במשק ביתו של אברהם וגורם לניפוץ האמון כלפיו כאב, כמאהב וכבעל.  כמו נחש הוא מפריד בין האוהבים, אולי כדי לתפוש את מקום האהוב בעצמו.  פעולת ההפרדה מצליחה, אך השטן לא זוכה באהבה ובאמון.  לא מסופר על קשר נוסף של שיחות בין המלאך לבין הגר וישמעאל, או בינו לבין אברהם.  יצחק מסויג כלפי האל,  בנו יעקב מכנה את האל: "פחד יצחק", כך שהרצון, אם היה, לתפוס את מקום האב אברהם כהורה ולהעביר אמון אל מלאך האלוהים – לא מצליח.  האמון מוסר מאברהם אך לא מועבר אל המלאך.  עם זאת,   מועבר המסר שהאל מגן ומציל וכדאי להשתמש בו כ'הורה חלופי'.

אברהם עובר מעין 'שטיפת מוח'. בהדרגה מרגיל אותו המלאך למצב של הסרת האחריות ההורית.  תחילה רק עבור בן משני בחשיבותו, ומתוך הבטחה שיהיה בסדר – ולבסוף נאלץ אברהם להתמודד עם עקידת בנו היחיד והאהוב יצחק,  במו ידיו.  הוא מתרגל לקחת החלטות גרועות, שרק הולכות ומחריפות מפעם לפעם.  מאחר שכבר עלה בסולם, הוא ממשיך לעלות עוד שלב ועוד שלב. 

תהליך הריכוך שעבר אברהם מזכיר את מה שקרה ליודנראטים בתקופת השואה:  ראש היודנראט מועמד בפני דילמה שהגרמנים מציבים בפניו, והוא נאלץ לבחור בין ברירה גרועה אחת – לגרועה ממנה.  לדוגמה -  'אם לא תאסוף עבורנו משלוח של עשרת אלפים יהודים,  אנחנו נעבור ברחובות וניקח מכל הבא ליד, תוך הפעלת אלימות רבה.'   ראש היודנראט בגטו לודז', רומקובסקי, נענה להצעת הגרמנים ובחר בקרן הדילמה הגרועה פחות, לדעתו.  במקום לתת לגרמנים לאסוף מכל הבא ליד - הוא מחליט לאסוף רק חולים, זקנים, נכים, גנבים (גם גונב של כיכר לחם נחשב גנב, כיכרות הלחם נדמו לרואיהם ככיכרות זהב) וילדים יתומים.  רומקובסקי אסף את החלשים - במקום להפסיד את הכשירים לעבודה, שיכולים להרוויח יום נוסף של חיים עבור הגטו.

גטו לודז' היה הראשון מבין הגטאות. הוא נבנה בשנת 1939 והכיל בראשיתו כרבע מליון יהודים.  בגלל שיתוף הפעולה עם הגרמנים, רק 120 חיילים גרמניים הופקדו על השמירה על הגטו. תושבי הגטו הועסקו בעבודות מפרכות בשכר זעום, בטקסטיל, ייצור נעליים ובבניית מחנה המוות אושוויץ'.  חיים רומקובסקי סבר שהגטו יוכל לשרוד את המלחמה, אם יוכח כיצרני ומועיל לגרמנים. מטרתו הייתה להשיג עוד יום של חיים, ולהקל על הגזירות. 

צורת החשיבה של רומקובסקי הקלה על הגרמנים.  כל מה שנדרש כדי שהיודנראט יבצע את עבודת הגרמנים, היה להציב דילמה, שכוללת שתי ברירות. היה ברור לכל שתיבחר הברירה הקלה מבין השתיים – והעבודה הקשה של ציד היהודים וארגונם למשלוח, תבוצע על ידי משטרת הגטו היהודית.  אלא שהבחירות 'הקלות' הלכו ונעשו קשות;  'יותר יהודים למשלוח, ואם לא - הגרמנים יאספו מספר כפול'... והייתה גם הבעיה שהיתומים והחלשים שרומקובסקי וויתר עליהם ביתר בקלות – אזלו במהירות.   בספטמבר 1942, לקראת הגירוש של כל הילדים שמתחת לגיל עשר – פנה רומקובסקי אל תושבי גטו לודז' בבקשה, באחד מנאומיו המפורסמים:  "תנו לי את ילדיכם..." 

גטו לודז' שימש דוגמה לשאר הגטאות.  הגרמנים הפעילו בו שיטות של שליטה באוכלוסיה  ובנו את שאר הגטאות על פי דוגמתו.   גטו לודז' שרד יותר מכל גטו אחר, כמעט עד לתום המלחמה.  בסופו נותרו בגטו לודז' מאה אלף יהודים.  אלה נשלחו למוות במחנה אושוויץ', שאותו סיימו לבנות - במשלוחים של עשרת אלפים ליום,  ההספק היומי של מחנה המוות.  כך חוסל הגטו תוך עשרה ימים, בחודש אפריל 1944.  רומקובסקי, שהיה נוהג בעצמו מנהגי מלכות בימי 'תפארתו' – נשלח אף הוא להשמדה.   היהודים שפגשו בו באושוויץ' ללא שומרי הראש הקבועים שליוו אותו קרעו אותו לגזרים, כך מספרים. מגטו לודז' נותרו לאחר ההשמדה  כ-600 איש, שהושארו במקום כדי  לשמור עליו ולא נשלחו למוות. 

אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט בגטו וארשה – התאבד, לאחר שקיבל מהגרמנים דילמה מודרגת נוספת, הדרישה לספק מכסה של ששת אלפים יהודים ליום.  הוא הבין שאינו אלא מכשיר בידי הגרמנים לבצע את זממם ביתר קלות.

בסיפור העצוב של היודנראטים בגטאות הפעילו הגרמנים שוב ושוב את השיטה של הצבת דילמה, וכך הצליחו להשיג שיתוף פעולה.  היו אף הורים שהוצבה בפניהם הדילמה השטנית לבחור מי מילדיהם יחיה, ומי יומת,  וההורים בחרו.   דילמה כזו מתוארת בספרה של יעל דיין, "שני בנים למוות", שם הגרמנים משאירים בחיים דווקא את הבן בו בחר האב למוות, והורגים את הבן המועדף.

על פי סיפור רצפה בת-איה שהוזכר בפרק 3 של המאמר,  מציע התנ"ך לא להיכנע לתכתיבים של דילמה ערכית, לא לבחור בערך אחד על חשבון השני.  יש לתור אחר "שביל של זהב" – הדרך השלישית, שלא תוותר על אף אחד מהערכים בדילמה והערכים הנלווים של שמירת החיים ומוסריותם. 

פירוש המילה דילמה:  שתי קרניים (די-למה).  משמעות הדילמה היא, שבכל קרן שתבחר לאחוז – הקרן הנותרת תינעץ בך.  פירסינג, מחבר הסיפור הסמי-אוטוביוגרפי  "זן ואמנות אחזקת האופנוע",  מציע כמה שיטות לגבי הטיפול בדילמות.  אחת מהן היא  'לאחוז את השור בקרניו', שתי קרני הדילמה, ואז לדלג מעליו - כשם שאנו רואים בציורים מהאִי מינוֹס.    גם בספר זה, כמו בסיפור רצפה בת-איה, מוצע שלא לבחור באחת מקרני הדילמה - אלא להתחכם לה באמצעות דרך שלישית ויצירתית .

עניין הטיפול בדילמות ממחיש כמה חשוב המסר הערכי וההומניסטי שניתן על ידי התנ"ך:  חלק מראשי היודנראטים פעלו תחילה בתום לב, מתוך ניסיון להקל ולהציל, אך נראה שטעו בדרכם,  גם מבחינה מוסרית וגם על פי מבחן התוצאה.  גם בני הקהילה שמילאו אחרי הוראותיהם – שגו, לדעתי.  אסור היה להסכים לאחת מקרני הדילמה, ולשתף פעולה עם ברירות שהציבו בפניהם הגרמנים, למעשה – תכתיבים מן האויב הבא להרגם.   

אחת ממטרות הנאצים בשואה הייתה לעמת את היהודים עם נושאים מצפוניים וללחוץ עליהם לבחור בדרך לא-מוסרית. טענתם הייתה שהמצפון והמוסר ה"יהודיים" הם רק כלי בידי היהודים, כדי למנוע מהחלשים להיעלם באופן הטבעי של 'הברירה הטבעית', ולנצל את החזקים.  כאשר היהודים נענו לדילמות ובחרו בין ימין לשמאל –הגרמנים ניצחו את רוח המצפון וערכי המוסר היהודיים, ש"בצלם" אלוהים, והוכיחו שערכי המוסר אינם אמיתיים.

לפני מלחמת העולם השנייה הייתה לודז' העיר השנייה בגודלה בפולין ונודעה בקהילתה היהודית המשגשגת והנאורה. מנהיגי הקהילה נמלטו עם תחילת הכיבוש הגרמני. הנאצים ביקשו מנכבדי הקהילה הנותרים להתאסף, והמיתו אותם.  מי שנותר להנהיג את הקהילה כראש היודנראט, היה חיים מרדכי רומקובסקי. רומקובסקי ניהל בלודז' שלפני המלחמה בית יתומים, והיה דמות שנויה במחלוקת בקהילה.  רומקובסקי טען ששיתוף פעולה עם הגרמנים יביא להצלת מרבית אנשי הגטו. 

יצחק קצנלסון, המחנך הדגול שהתגורר בעיר לודז', כתב כמה מן היפים והידועים שבשירים: "חמש שנים על מיכאל", "מה יפים הלילות בכנען" ו"רוח עצוב".  קצנלסון כתב גם את השיר הידוע הבא:

"חלום חלמתי
נורא מאוד:
אין עָמִי,
עָמִי איננו עוד. "

קצנלסון נמלט מלודז' אך לבסוף השיגה אותו יד הגרמנים, הוא נספה באושוויץ'. לפני מותו הרבה להטיף ולעודד את ההתנגדות לגרמנים. הוא טען בפני אנשי גטו ורשה,  ש'כל יהודי אשר הורג גרמני  - גואל את עמו'. 

במרד גטו ורשה הצליחו יהודי הגטו להרוג תריסר גרמנים.  המספר הנמוך של ההרוגים מצד הגרמנים אינו דבר ידוע במחוזותינו,  אבל עבור היהודים בגטאות, עצם האפשרות להרוג גרמני נראתה עד למרד - בלתי נתפסת; עד כדי כך השלימו והפנימו את חולשתם מול הנאצים.



פרק 24 (פרק 24)
תנ"ך
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10
פרק 11
פרק 12
פרק 13
פרק 14
פרק 15
פרק 16
פרק 17
פרק 18
פרק 19
פרק 20
פרק 21
פרק 22
פרק 23
פרק 24
פרק 25
פרק 26
פרק 27
נספח - אלוהים והצמחונות
דיאגרמת יעקב
אפוד אבני החושן
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל