דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | כתבו אלי | קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > תנ"ך > פרק 22
מס' מבקרים: 494177
פרק 22

פרק 22: גלגוליה של טראומת 'העקידה' – יעקב ועשו

סיפור טראומתי של אדם ממשיך להתגלגל הלאה אל צאצאיו, ממש כשם שאנו שומעים על ילד מוכה שגדל להיות אב או בעל מכה. הקורבן שלא עיבד רגשית את הטראומה ולא השלים עם מה שקרה, הופך למבצע העוול הלאה - כשהוא בתפקיד העָוָול ולא הקורבן; גם יצחק 'עוקד' את בנו עשו כאשר הוא מעודד אותו לצוד ציד: "ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה; ויעקוב איש תם, יושב אוהלים. ויאהב יצחק את-עשו, כי-ציד בפיו". עשו מתלונן על משלח ידו המסוכן: "הנה אני הולך למות ולמה לי בכורה". רבקה מטפחת את בנה הצעיר יעקב, כנראה בשל הבטחת האל: "ורב יעבוד צעיר": "ורבקה אוהבת את-יעקב". אהבת יצחק את עשו 'תלויה בדבר', "כי-ציד בפיו". אומרים על אהבה שתלויה בדבר, 'בטל דבר בטלה אהבה'.

גם השטן מקטרג על העיקרון של: 'צדיק וטוב לו, רשע ורע לו' - וטוען כלפי האמונה של אברהם-איוב באל - שהיא 'תלויה בדבר'. בתגובה מאפשר האלוהים לשטן להעמיד את אברהם-איוב בניסיון האמונה של 'העקידות': "ויאמר ה' אל השטן: 'השמת ליבך על עבדי איוב: כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר ירא אלוהים וסר מרע.' ויען השטן את ה' ויאמר: 'החינם ירא איוב אלוהים? הלוא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב. מעשה ידיו בירכת ומקנהו פרץ בארץ. ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו - אם לא על פניך 'יברכך' ".

יצחק מבצע מעין 'עקידה' גם לגבי בנו הצעיר יעקב, כאשר הוא מסכן אותו ושולח אותו אל לבן, ללא רכוש וחפצים מינימאליים. כנראה שיעקב נמלט במהירות מזעם אחיו המאיים להרגו. " וישטם עשו את-יעקב על-הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את-יעקב אחי." הסיבה הרשמית לעזיבת יעקב היא הרצון לשאת אישה שהיא בת-אמונתו. הסיבה שמאחוריה יכולה להיות שנאה וקנאה שהתפתחו בעקבות הפליה, שיצחק מעדיף את עשו ורבקה אוהבת את יעקב. אין שוויון באהבת ההורים.

בהיות יעקב בדרך, כאשר הוא נמלט על חייו מפני זעם תאומו עשו, הוא מניח את ראשו על אבן – אין לו אפילו תיק עם בגדים, שישמש ככרית. בחלומו, האל מבטיח ליעקב שגשוג רב - אך יעקב מגיב בחוסר אמון מסוים ובהסתפקות במועט, כמו סבו אברהם לפניו, שהגיב להבטחת האל: "לו ישמעאל יחיה לפניך".

לאחר שהתעורר מן החלום, מתפלל יעקב לאל שיצליח את דרכו, אך למרות ההבטחה הנדיבה מצד האל – יעקב מבקש רק צרכים בסיסיים לקיום, אפילו לא אישה ובנים - ובתמורה מבטיח מעשר מהונו העתידי. האם דאג עד כדי כך שלא יצליח לשרוד? יעקב מבקש מן האל: "יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך... ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוהים".

יעקב חסר-הכל נאלץ לשעבד את עצמו ללבן תמורת אישה, שיקבל רק אחרי 14 שנים של ניצול ועבודה קשה.

יעקב יוצא מבית לבן ברכוש גדול, ומתכונן לקראת המפגש המסוכן עם אחיו עשו. הוא מגן על אנשי ביתו ומרחיק את הנשים והילדים ממחנה עשו. יעקב מבצע בחירה בין נשיו וילדיו על פי מידת אהבתו אותם, ומבטא הפליה באופן גלוי ופיזי; הנשים והילדים מסודרים על פי סדר חשיבותם, כאשר הפחותים ביותר – קרובים לעשו, והאהובים ביותר, יוסף ורחל – הם המוגנים ביותר, האחרונים והרחוקים ביותר מהסכנה של עשו וארבע מאות אנשיו. ניתן להציב את הנתונים על גרף, ולמדוד את אהבת יעקב באמצעות המרחק ממחנה עשו.



אם יעקב היה מסדר את בני המשפחה על פי העיקרון החיצוני הצודק יותר של סדר הלידה, כאשר הבכורים קרובים יותר לעשו והקטנים מוגנים מאחור, רחל ובנה היו בכל מקרה מוגנים ובטוחים במקום הרחוק ביותר מעשו - מכיוון שיוסף הוא הבן הצעיר ביותר על פי סדר הלידה. במצב כזה היא היתה יכולה להיעזר בשפחתה בלהה, שמורחקת ממנה על פי הסידור הקודם. בניה של בלהה, דן ונפתלי – הם יותר גדולים ויכולים להסתדר לבד.

סדר הלידה של בני יעקב הוא, מהגדול לצעיר:



הסידור שהרחוקים ביותר מעשו הם גם המוגנים והאהובים ביותר – לא מוצלח מבחינה רחל. הדרך ארוכה וקשה לה, ואכן לא עברה אותה בשלום. היא הרה עם בנימין וגם נושאת את יוסף הקטן, ונמצאת לבד מאחור במצב של בידוד הפלייתי לטובתה ולטובת בנה יוסף.

אם יעקב היה מסדר את בני משפחתו על פי עיקרון אחר, לא של ערך השפחות ובניהן וערך האישה האהובה ובניה, מול השנואה ובניה – אולי היה נמנע מצב הקנאה שהוביל לטרגדיה של הניתוק מהבן האהוב יוסף. אם היה מסדר את המחנות על פי העיקרון הצודק והחיצוני של סדר הלידה, הקטנים שזקוקים להגנה הרבה ביותר יהיו הרחוקים ביותר, המחנה שלו היה נראה הגיוני יותר, כמו שיפוע של גרף – ואיש לא היה מתלונן או חש מופלה, שמוותרים עליו וחושפים אותו יותר לסכנה, כי ערכו בעיני יעקב – פחות.

בחירה בין הבנים, העדפת בן אחד על אחר עד כדי בחירה מי ימות ומי יחיה – אינה צודקת ואינה מוסרית כלפי הבנים, ומי שינהג כך – 'יזרע רוח ויקצור סופה'. כמו במקרה שבו אברהם העדיף את בנו מהאישה החוקית על פני בן השפחה. מסתבר שלכל בן, גם אם הוא הבן של השפחה או של האישה השנואה – מגיע להרגיש שהוריו אוהבים אותו במידה שווה לבנים האחרים. הקנאה והשנאה בין בני יעקב אינה מתמתנת אלא רק מחריפה עם חלוף הדורות, לדוגמה בטבח שנעשה בשבט אפרים ובכל הגברים של שבט בנימין - שניהם מבני רחל, והפירוד ומלחמת האחים בין ממלכת שומרון- אפרים לבין ממלכת יהודה ובנימין.

באפוד אבני החושן מופיעים שמות בניו של יעקב, שהפכו לשנים-עשר השבטים. שמו של יוסף לא מוזכר, במקום זאת מופיעים שמות בניו, אפרים ומנשה - שהפכו לשבטים. האפוד שימש בצד האורים והתומים - לתקשורת עם האל.

'עקידת' יוסף מתרחשת בעיקר בגלל הטעויות של יעקב. 'עקידת' אבשלום גם היא נגרמת מטעויות בחינוך, פינוק של אביו ומזכירה את 'עקידת יצחק' בפרטים כמו – הסתבכות בשיער בתוך שיח או עץ, שמובילה למות האייל ואבשלום. טראומת העקידה ממשיכה ל'התגלגל' גם בדורות מאוחרים יותר, יפתח עוקד את בתו, ושאול מתכוון להרוג את בנו יהונתן כי טעם מן הדבש האסור.



פרק 23 (פרק 23)
תנ"ך
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10
פרק 11
פרק 12
פרק 13
פרק 14
פרק 15
פרק 16
פרק 17
פרק 18
פרק 19
פרק 20
פרק 21
פרק 22
פרק 23
פרק 24
פרק 25
פרק 26
פרק 27
נספח - אלוהים והצמחונות
דיאגרמת יעקב
אפוד אבני החושן
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל