דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | כתבו אלי | קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > תנ"ך > פרק 21
מס' מבקרים: 494175
פרק 21

פרק 21: טוב שנשמר בפנים ואינו מתבטא כלפי חוץ

אברהם שומר את ה'טוב' שלו בתוך עצמו ואינו נותן לו להתבטא כלפי חוץ, כלפי הגר והעובר – מחדל זה הוא מעשה רע. 

משמעות הרע היא אם כן: 'טוב' שאדם עושה לעצמו מבלי להתחשב באחרים, או הכלת ה'טוב' בתוך האדם עצמו וכלפי עצמו,  מבלי לתת לתכונת ה'טוב' להתבטא כלפי חוץ.

בשירו של יהודה עמיחי, המתייחס לתפילה  "אל מלא רחמים",  טוען עמיחי שמכיוון שהרחמים נמצאים בתוך האל, הם אינם יוצאים החוצה: 

"אלמלא האל מלא רחמים,
היו הרחמים בעולם, ולא רק בו".  
"אני שהבאתי גוויות מן הגבעות –
יודע לספר, שהעולם ריק מרחמים".  

כשהטוב נשאר רק בפנים, רע בחוץ.   נראה שתכונה שאינה מובעת כלפי חוץ – נעשית דומה להיפוכה,  כמו בסמל של יינג ויאנג.  אם נלך על פני כדור הארץ – מזרחה, עוד ועוד, נגיע אל ההיפך, אל המערב. גם סקאלה של תכונות והיפוכן, כמו טוב ורע, יופי וכיעור, עושר ועוני – היא מעגלית;   עודף של תכונה מוביל להיפוכה, תחושה לא נעימה מלווה גם את מיעוט התכונה, וגם את ריבויה,  'מרבה נכסים – מרבה דאגה'. גם הממעיט בנכסים – מרבה דאגה...

עושר שאיננו מוצא כלפי חוץ משפיע על העולם בדיוק כמו עוני, שאינו מאפשר הוצאת כסף.  חכם ששותק ואיננו אומר את דברו – אולי ממשיך להיראות חכם, אך השפעתו על העולם דומה להשפעת הטיפש.

אומרים "סייג לחוכמה שתיקה", ומפרשים את הנאמר כאילו עדיף לחכם לשתוק.  למעשה פירוש הפתגם הוא – 'השתיקה היא גדר שמונעת מן החוכמה להתבטא כלפי חוץ.'  פתגמים נוספים ממליצים על השתיקה: "והמשכיל בעת ההיא יידום", "מילה בסלע [מטבע עתיק], שתיקה בתריי [בשניים]", "כשהתותחים רועמים, שותקות המוזות".

ממליצים על השתיקה כדרך "פעולה" לחכמים, אך האם "חוכמת המסכן" לא הצילה עיר?  "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים; ומצא בה איש מסכן חכם ומילט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את חכמת המסכן ההוא".  (קוהלת ט' 14-15).

הפסוק האמור מאזכר סיפור מהתקופה העתיקה, ומלמד על הזמן שבו נכתב ספר "קוהלת":  ארכימדס נולד בשנת  287 לפנה"ס והתגורר בעיר סירקיוז.  מלכה של סירקיוז התפאר שעירו בלתי מנוצחת מבחינה צבאית, בשל חוכמת ארכימדס. בתגובה שלחו הרומאים מצביא עם צבא גדול וצי עצום – כדי לכבוש את העיר. 

ארכימדס ידוע באמירתו – 'אם תתנו לי נקודת משען, אוכל להניף גם את כדור הארץ!' 
ארכימדס שרף חלק מספינות העץ של הצי באמצעות ריכוז קרני השמש עליהן, דרך זכוכיות מגדלת גדולות.   לאחר שהרומאים ציפו את הספינות במתכת, הרים ארכימדס את ספינות הצי הרומאי באמצעות מנופי ענק  - והטביע אותן.

הרומאים החליטו לנקוט תחבולת עורמה: הצי הרומאי נסוג והסתתר באחד המפרצים;  הרומאים שלחו לסירקיוז אנשים מחופשים למי שהגיע ממקום רחוק (אחד אמר שהוא 'ראובני', והשני – 'גדי'...). ה'תיירים' הפריחו בעיר שמועה שהצי הרומאי הכיר בתבוסתו ונסוג.

אנשי סירקיוז לא האזינו לאזהרות ארכימדס ופתחו בהילולה לילית.  הרומאים התקרבו אל העיר החוגגת, פרצו את החומה וכבשו את סירקיוז.  המצביא הרומאי הבטיח פרס כספי גדול למי שיביא אליו את ארכימדס.  חייל רומאי עבר בשביל מסויים. באמצע השביל, חוסם את הדרך, היה זקן שנראה עני ומצומק  - רכון על קוים ועיגולים בחול, ששרטט במקל.  החייל ביקש מן הזקן לזוז, אך ארכימדס השיב לו:  "אל תבלבל לי את העיגולים",  תשובה חצופה שמשתמעת לשתי פנים;  בתגובה  הרג החייל את ארכימדס, וכמובן הוא והמצביא שלו הצטערו מאוד לאחר שנודע את מי הרג.   

ארכימדס היה מודע לעוצמת החוכמה כנשק צבאי, וכנראה לא היה מעוניין להפוך ל'נשק הסודי' של המצביא הרומאי. כדי לשמור על החוכמה שלו בפנים, לשתוק - השתמש בגאוות החייל - נקודת התורפה שלו, כב'נקודת משען' למנוף -  והפעיל את החייל, למעשה אילץ אותו להרגו.

אומרים ש"מוסיף דעת מוסיף מכאוב". על כך יוכל להעיד המדען היהודי גרמני אלברט איינשטיין, שנחשב לאחד מגדולי החכמים המוכרים לנו.  איינשטיין עזב את גרמניה הנאצית והוטרד מאוד לשמע מצב היהודים שם;  מדענים שנמלטו מגרמניה הביאו אל איינשטיין את תגליתם: על סמך הנוסחה הידועה של איינשטיין מ - 1905,  הביאו המדענים לתחילת הפיתוח של פצצת האטום, אשר הכריעה את מלחמת העולם השניה. 

הנוסחה קובעת שכמות האנרגיה המופקת מגרם אחד של חומר - שווה למכפלת אותו גְרָם במספר האסטרונומי המבטא את מהירות האור בריבוע: 2 300,000 ק"מ בשנייה. משתמע מכך, שכמות האנרגיה הנמצאת בכמות קטנה מאוד של חומר - היא עצומה.  2E=MC

 למרות שפעולת החילוץ של E מתוך המשוואה הראשונית של איינשטיין היא פעולה בסיסית וכמעט מובנת מאליה - איש לא היה מסוגל להבין את טענת המדענים מלבד איינשטיין.  בעקבות מה ששמע על הנעשה ליהודי גרמניה,  הוא החליט להעביר הלאה את הידע שברשותו.   בעקבות האישור שסיפק איינשטיין לנכונות טענות המדענים, התחיל נשיא ארה"ב רוזבלט ב"פרויקט מנהטן", פרויקט המחקר שהביא לבניית הפצצה האטומית הראשונה, בהשקעה כספית עצומה. 

לאחר מספר שנים הושלם פיתוח פצצת האטום.  הנשיא רוזבלט נפטר לקראת סיום המלחמה, וטרומן הפך לנשיא ארה"ב.   ב- 16 ליולי 1945 נוסתה הפצצה באזור מדברי בארה"ב.   ב- 6 באוגוסט 1945 – הוטלו שתי פצצות אטום (שכונו בשם  FAT BOY ו-LITTLE BOY ) על הערים הירושימה ונָגָסקי שביפן. מיד לאחר מכן נכנע הקיסר של יפאן בפני ארה"ב ובעלות הברית.  שמונים אלף איש נהרגו מיד מפגיעת הפצצות ושישים אלף נוספים מתו עד סוף 1945. הניצולים סבלו מפגיעות קשות של כוויות, מחלות קרינה - והגרוע ביותר – מפגיעות גנטיות, שינויים בדנ"א שגרמו גם לאלה שלא נראו פגועים כלפי חוץ -להוליד ילדים פגועים ביותר.  פצצת האטום הוטלה על יפאן לאחר שגרמניה כבר נכנעה, והסימנים הראו שגם יפאן עומדת להיכנע.  

המדענים שפיתחו את הפצצה הוכו בהלם. הם לא תיארו לעצמם עד כמה כוחה יהיה גדול. רוברט אופנהיימר, פיזיקאי יהודי-אמריקאי שעמד בראש "פרויקט מנהטן"  - אמר, שהיום שלאחר נפילת הפצצה היה היום הגרוע בחייו.  איינשטיין אמר: 'אינני יודע איך תראה מלחמת העולם השלישית, אך במלחמת העולם הרביעית ישתמשו רק באבנים ומקלות כבנשק'; כלומר, כתוצאה מהאטום אוכלוסיית העולם עומדת בפני איום של השמדה. 

איינשטיין אמר, שלא היה מוסר את המידע שברשותו לנשיא ארה"ב - אלא שסבר אז שגם גרמניה מתקדמת במחקר האטומי ותהיה מסוגלת להקדים את בעלות הברית במרוץ הגרעיני;  לאחר המלחמה התברר שהמחקר הגרמני היה בחיתוליו ולא היה יכול להציג הישגים משמעותיים בנושא. איינשטיין הצטער מאוד על חלקו בהבאת האיום האטומי לעולם. הוא ניסה להצטדק באומרו שפעולתו בנושא לא היתה יותר מאשר פעולה של 'תיבת דואר';  הוא רק העביר הלאה את המסר של מישהו אחר; אולם איש לא היה מאמין למדענים ולרעיונם החדשני אלמלא איינשטיין התייצב לצידם.  

פעמים רבות מנוצלים מחקרי המדענים לצורך הכנת נשק מתקדם. זוהי  אחת הדילמות שמתמודדים איתם מדענים גם היום.

... ולכל זה הגעתי מתוך התמקדות בחריגה של – "עשי לה כטוב בעיניך", האמירה של אברהם והבחירה שלו, לשמור את הטוב שלו בתוך עצמו.  והאם להוציא את החוכמה החוצה, או שנבון יותר לשתוק.



פרק 22 (פרק 22)
תנ"ך
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10
פרק 11
פרק 12
פרק 13
פרק 14
פרק 15
פרק 16
פרק 17
פרק 18
פרק 19
פרק 20
פרק 21
פרק 22
פרק 23
פרק 24
פרק 25
פרק 26
פרק 27
נספח - אלוהים והצמחונות
דיאגרמת יעקב
אפוד אבני החושן
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל