דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | כתבו אלי | קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > תנ"ך > פרק 16
מס' מבקרים: 491515
פרק 16

פרק 16: האם אברהם ואיוב הם אותו אדם?

האם סיפור איוב הוא ההמשך לסיפור אברהם ומתאר התרחשויות שקרו לאחר ה'עקידה'? האם מלאך האלוהים בסיפורי ה'עקידה' הוא השטן, שמנסה את אברהם איוב?   אנסה להוכיח טענות אלה.
 
אלמנטים חוזרים בסיפורי ה'עקידה' והדירוג ביניהם (אמצעי ספרותי = חריגה), מרמזים על פי אופן הפעולה הסכסכני והמתוכנן - שמלאך האלוהים בסיפורי ה'עקידה' הוא השטן. ייתכן שהניסיון שהשטן מעמיד בו את איוב הוא בעצם ניסיון ה'עקידה' של אברהם. 
 
* בתחילת סיפור איוב מוזכר השטן כאחד מבני האלוהים, כלומר הוא אחד ממלאכי ה', כמו מלאך האל שמופיע בסיפורי העקידה:   "ויהי היום ויבואו בני האלוהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם להתייצב על ה' " (איוב ב 1 )
 
* האל מנסה גם את אברהם וגם את איוב:  "והאלוהים ניסה את אברהם" (בר כב' 2).
 
* איוב גר "בארץ עוץ", ו"עוץ" הוא גם שם בכורו של נחור, אחי אברהם. 
 
* איוב כמו אברהם הוא עשיר, בעל מקנה:   "ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" (בראשית יג' 2). "ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם" (איוב א' 1). המלאך (= שליח) שמבשר לאיוב על האסונות שפגעו בו, מדבר על פגיעה בבקר, צאן, אתונות וגמלים. 
 
* האמירה שאיוב שייך לבני קדם יכולה לרמז שאיוב הוא אברהם. אברהם משלח את בני פילגשיו אל ארץ קדם.
 
* סוג האסון שונה: איוב מאבד את בניו ורכושו באסון פתאומי ואילו אברהם מציית לאל שמנסה אותו - ובשל כך מאבד הכול; נראה שאיבד קשר עם בני משפחתו, ואולי גם מעמדו החברתי נפגע. ייתכן שאברהם ביקש להסוות את עצמו בסיפור 'איוב', בשל בוטות הדברים שביקש לברר עם האל - ונתן פרטים אגדתיים,  שמסמלים את מה שקרה. למרות טענת סיפור איוב שבניו נהרגו כולם ביום אחד באסון פתאומי - הטקסט מגלה שהמצב האמיתי הוא של ניכור בינו לבין בני ביתו; איוב סובל מאובדָן, אבל לא בגלל מוות, מצב שמתאים גם לאברהם: "עבדי קראתי ולא יענה, במו פי אתחנן לו. רוחי זרה לאשתי וחנותי לבני ביתי" (איוב יט' 16).
 
* איוב ואברהם אינם נושאים אותו שם, אך ייתכן שאברהם שוב שינה את שמו. משמעות השם יכולה לרמז על רגשות קשים של אברהם בעקבות הניסיון שעבר. אין כאן סתירה לטענה שאברהם הוא איוב; השם 'איוב' דומה לשם 'אברהם'. אברהם הוא כבר לא 'אב עמים רבים' , מה שלא נראה מתאים בזמן שלאחר ה'עקידה' , אלא 'איוב', שמשמעתו 'אוב' או 'אויב', על פי אחד המדרשים.
 
* לאחר המשפט עם האל מפוצה איוב בעושר כפול 'משנֶה' ובמשפחה חדשה, עם שבעה בנים ושלוש בנות יפהפיות. אברהם מפוצה בששה בנים נוספים מאשתו השנייה, קטורה.
 
* ששת בני אברהם שנולדו מקטורה נושאים שמות שיכולים לרמז על תחושות קשות:   זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח. 
 
זמרן   -              על פי הפירוש שמופיע בספרו של חיים באר, "עת הזמיר" - הוא
                        כמו נגזר.
יקשן -              מלשון יקשה, יעמיד פחים מלכודות, או עקשן, או שואל שאלות. 
מדן ומדין -        אולי מלשון ריב. 
ישבק -             יעזב, כמו ב'לשבוק חיים' ו"אלי למה שבקתני" של ישו.
שוח   -             מזכיר את בלדד השוחי מאיוב. לשוח פירושו להיות כפוף, להוריד ראש. 
                       
 
* איוב מוצג כאיש "תם וישר וסר מרע", לא נאמר שהיה חכם. אברהם גם כן תם באמונתו, לא נאמר עליו שהיה חכם – אלא דבק באמונה. ייתכן שהיענותו של אברהם לדרישה האכזרית של מלאך האלוהים והאל ממנו, 'עקידת הבן', מולאה על ידו מתוך תמימות יתירה. רמזים בסיפור העקידה מוסרים שמלאך האל לא התכוון שאברהם ימלא אחר הבקשה: ההדגשה של קושי המטלה במילים: "את בנך את יחידך אשר אהבת", ההליכה במשך 3 ימים בלי לדעת מתי תבוא הפקודה לעצור - מספקת הזדמנויות רבות להתחרט ומובילה לסברה שלא היתה כוונה שאברהם ימלא אחר הדרישה. גם ההתייחסות למעשה כאל "הדבר הזה", בדברי המלאך לאברהם בתום העקידה - מצביעה על כך שהמעשה נתפס כשלילי על ידי מלאך האלוהים, דיברנו כבר על משמעות כינוי הרמז "זה, זאת, הלזה" כהתייחסות שלילית לאדם או למעשה, בסיפורי המקרא.
 
* בטקסט של בראשית לא מופיעה תגובה של אברהם, יצחק או שרה לנושא ה'עקידה'. חוסר התגובה מהדהד ומהווה 'חריגה' (טקסט חסר) - שדורשת בדיקה. חוסר התגובה יכול ללמד על תגובה שלילית. ייתכן שספר איוב הינו תגובת אברהם החסרה. 
 
* הטקסט ממעיט לדבר על מה שקרה לאברהם לאחר ה'עקידה'. לגבי איוב קיים פירוט רב, שיכול להתאים גם לאברהם: לאחר שאיבד הכול חלה איוב במחלת עור קשה; הוא איבד את מעמדו המכובד הקודם ואנשים בזו לו; איבד את הונו ושלום הבית שלו: אשתו יעצה לו להתאבד, ורעיו טענו שכנראה מגיע לו והוכחו כחנֵפים,   חברים לא אמיתיים.
 
* הניסיון של איוב התבצע בכמה שלבים, קודם פגע השטן ברכושו ובבניו - ולאחר מכן, לאחר מתן אישור מיוחד מהאל - איוב נפגע גם בבריאותו הגופנית. גם ניסיונות ה'עקידה' של אברהם מתבצעים בכמה שלבים, תחילה בבריחת הגר, אח"כ בגירוש הגר וישמעאל, הפגיעה החמורה ביותר במעמדו של אברהם וביחסים הבין אישיים מתחילה כנראה רק לאחר 'עקידת יצחק'.
 
* לאיוב שלושה רֵעים: צופר הנעמתי, בלדד השוחי, אליפז התימני - ומצטרף אליהם הצעיר אליהוא בן ברכאל הבוזי. גם לאברהם שלושה רעים מעם אחר: ממרא האמורי ואחיו ענר ואשכול (בר יד' 13), "בעלי ברית אברהם", שאיתם יצא להילחם במלכים ב'עמק השידים' . 
 
*   במגבית בסוף ספר איוב נאספות קשיטות.  קשיטה היא המטבע שבו שילם יעקב לחמור אבי שכם, על כך שהיטה אוהל בשדהו. הדבר משייך את זמנו של איוב לתקופת האבות.
 
* פניית איוב לאלוהים:   "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך. על כן אמאס וניחמתי על  עפר ואפר" (איוב מב' 5 6). דברי אברהם לאלוהים בפרשת 'סדום ועמורה':   "הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנוכי עפר ואפר".  הקשר המילולי מלמד אולי על זמן שווה, או קשר אחר - ומבהיר את פשר הביטוי, עפר ואפר = כלום, דבר פחות ערך וחשיבות.
 
ניתוח הטקסט מלמד שהשטן היה מעורב באופן גלוי בסיפור איוב - ובאופן מוסווה בסיפורי ה'עקידה', שם הציג את עצמו כ'מלאך אלוהים'; בפרק א' בספר "איוב",  מופיעות מילים שאופייניות לסיפורי ה'עקידה' ומזכירות את משחק הילדים "שלום אדוני המלך":   "ויאמר ה' אל השטן: מאין תבוא? ויען השטן את ה' ויאמר:  'משוט בארץ / ומהתהלך בה" דברי מלאך האלוהים להגר, בסיפור 'בריחת הגר בעת הריונה', דומים מאוד לדו-שיח זה:  "ויאמר:  'הגר // שפחת שרי -  אי מזה  באת / ואנה תלכי?'  "
 
* בסיפור ה'עקידה' מופיע המשפט: "אל תשלח ידך אל הנער" . הביטוי 'שלח ידך' מזכיר את שיחת האל עם השטן (איוב א 8 12). גם כאן מדבר השטן בכפל לשון:   "ואולם שלח נא ידך / וגע בכל אשר לו ... ויאמר אלוהים אל השטן: הנה כל אשר לו בידך, רק אליו אל תשלח ידך."
 
* אם עוקבים אחר דברי השטן המצוטטים בספר איוב, רואים שהשטן תמיד מדבר בדברים כפולים; זהו אולי חלק מהאפיון של מהותו השטנית.   לתשובת השטן מבנה ייחודי: זוהי תקבולת כפולה וישרה, שצידה האחד הוא המשך והסבר לצד השני (תקבולת מפרטת, משלימה). חלקי התקבולת מופיעים באותו סדר ואינם מצולבים. לעיתים מופיעה בכל אחת מצלעות התקבולת הכפלה של הדברים. לפעמים משמשת התקבולת הכפולה לתרגום עבור פשוטי העם: בצד האחד של התקבולת נאמרים הדברים באופן ספרותי וגבוה - ובצד השני יש חזרה שמפשטת את הדברים, אך השטן פונה בדברים כפולים אפילו אל האל, היודע כל. תקבולת כפולה וישרה מופיעה גם בדברי מלאך האלוהים להגר, מה שמרמז שמלאך האלוהים בסיפור בריחת הגר הוא השטן;   
 
" ויאמר: הגר / שפחת שרי -   אי מזה באת / ואנה תלכי?   
ותאמר: מפני שרי גבירתי אנוכי בורחת. 
 ויאמר לה מלאך ה':  שובי / אל גבירתך   - והתעני / תחת ידיה ...
הנך הרה / ויולדת בן   - וקראת שמו ישמעאל / כי שמע ה' אל  עונייך."
 
גם בדברי מלאך אלוהים לאברהם בזמן ה'עקידה' מופיעה תקבולת כפולה:
" אל תשלח ידך / אל הנער// ואל תעש לו מאומה ." 
 
* האם אברהם מתאים להיות איוב מבחינת כושרו המילולי ואופיו?     ספר איוב הוא אחד היפים בתנ"ך, ולשונו ציורית, אנושית מאוד, תמימה במידת מה   ועשירה.  התקבולות הרבות הן בעלות 3 צלעות ויותר, והן לרוב חסרות. כלומר הפועל או מילת הסבר נמצאים בצלע הראשונה, והשאר מתייחסות אליה. הנה אחד הקטעים היפים באיוב (פרק ז ), תלונת איוב המופנית כלפי אלוהיו:
 
"ימיי קלו מני ארג ויכלו באפס תקווה...  זכור כי רוח חיי, לא תשוב עיני לראות טוב, לא תשורני עין רואי, עיניך בי ואינני.. כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה, לא ישוב עוד לביתו - ולא יכירנו עוד מקומו. גם אני לא אחשוך פי, אדברה בצר רוחי, אשיחה במר נפשי; הים אני, אם תנין, כי תשים עליי משמר? כי אמרתי: תנחמני ערשי,  יישא בשיחי משכבי  וחיתתני בחלומות,  ומחזיונות תבעתני; ותבחר מחנק נפשי,  מוות מעצמותיי. מאסתי, לא לעולם אחיה...   חדל ממני, כי הבל ימיי... מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו ליבך, ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו? כמה לא תשעה ממני,  לא תרפני עד בלעי רוקי? חטאתי, מה אפעל לך,  נוצר האדם? למה שמתני למפגע לך,  ואהיה עליי למשא? ומה לא תישא פשעי  ותעביר את עווני, כי עתה לעפר אשכב,  ושיחרתני ואינני... "
 
שיחת איוב כנה וישירה ומלמדת על קרבה עם האל. איוב מזכיר לאלוהים דברים, כאילו האל עלול לשכוח, ואף מאיים על האל ב'פולנית' : 'אם תציק לי יותר מדי אני אעלם, ואז אם תחפש אותי - לא תוכל למצוא אותי... ' 
 
איוב מרשה לעצמו להתווכח עם האל ולהציג דרישה בוטה: "הודיעני על מה תריבני":  'ידעתי שאני צדיק, אם כן על מה אני נענש?'   בתשובתו הסופית לאיוב מדגיש האל את הסקאלה האחרת של פעולותיו - ואיוב משיב: "ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזימה."   איוב לא משתכנע בצדק של מה שקרה, לא חושב שהוא ראוי לעונש - הוא צדיק. איוב לא משקר, אלא מודה לאל על עצם התשובה. האל מכבד את דברי איוב הכנים.
 
גם אברהם פונה אל האל באופן כן, ישיר ואינטימי: בפרשת סדום הוא מזכיר לאל בעדינות של 'פיל בחנות חרסינה', לעשות 'משפט צדק', ומנסה בתמימות ללמד את האלוהים כמה דברים, מייעץ לאל כמו לחבר טוב:   "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. והיה כצדיק כרשע? חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"   (בר יח' 25). 
 
* המילים בספר איוב: "לא תשורני עין רואי"   מתקשרות לסיפור 'בריחת הגר' ו'גירוש הגר וישמעאל' "באר לחי רואי, על דרך שור",    "הגם הלום ראיתי אחרי רואי? ".
 
* האם אברהם ואיוב דומים באופיים?   אברהם מתבטא כלפי אישתו בצורה מרירה ובלשון סגי נהור: "עשי לה [להגר] כטוב בעיניך" . גם בדברי איוב יש מרירות ואירוניה; איוב מדבר אל רעיו בלשון סגי נהור:   "אמנם כי אתם עם, ועימכם תמות חוכמה" (איוב יב' ב'). אתם רבים, לכן כביכול הצדק אצלכם.
 
דרך הצגת הדברים בסיפור 'עקידת יצחק' , כנראה ע"י המספר אברהם - מראה על תחכום המלווה במרירות. רמזים בסיפור ה'עקידה' מלמדים על תחושת מרירות קשה של אברהם כלפי האל בסיפור ה'עקידה' נכתב שאברהם מכנה את מקום ה'עקידה'   "ה' יִרְאֶה" , כלומר ה' יבחר לו. זהו אזכור להטחה הקשה של אברהם כלפי האל, אשר מסתתרת בפסוק (בפיסוק אחר), 'אלוהים יִרְאֶה לו, השה לעולה = בני' . המספר המאוחר מציין ששם המקום הוחלף מ"ה' יִראֶה" ל-  "ה' יֵרָאֶה", החיובי יותר כלפי האל.
 
דיברתי קודם על כך שהאל לא רואה בראיית האדם, הוא משולל 'עיני בשר'; צמד המילים "ה' יִראה", כאשר האל רק אומר ושומע כל העת,   הוא כפל לשון אירוני המרמז שאופן הבחירה של האל בקורבן, כמו גם אופן ראייתו - לוקים בחסר. אברהם, המספר של סיפור ה'עקידה' (אינטרס המספר מתאים לאברהם)   מתקיף את האל באירוניה מרומזת בצורה חסרת תקדים - באותה מידה שתביעת איוב מהאל לתרץ את פעולותיו התמוהות – היא יוצאת דופן.
 
* בסוף ספר איוב מופיע אלוהים בדמותו בפני איוב, לאחר שקודם לכן הוא נשמע בלבד. איוב אומר: "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך" . בסיפור ה'עקידה' מופיע צמד המילים "ה יֵרָאֶה", שיכול לאזכר את הופעת האל, אשר קודם לכן רק דיבר אל אברהם ולא נראה לעיניו. 
 
 * איוב מעיד על עצמו שתמיד ראה את דמעת העשוקים, במעין אהבה עצמית תמימה: "עיניים הייתי לעיוור ורגליים לפיסח - אני. אב אנוכי לאביונים" (איוב כט' 15). חבריו של איוב אומרים שזה לא היה בדיוק כך.
 
בסיפור 'בריחת הגר בעת הריונה' מגלה אברהם נטייה דומה לראות עצמו כצדיק גמור, למרות שהוא איננו; בסיפור זה, המסופר מנקודת מבטו של אברהם ומשליך את האחריות על שרי - גורם אברהם עוול לבני משפחתו הקרובים, מתחמק מאחריות כלפי בנו ומאהבתו מתוך מה שנראה כשיקולי נוחות - וללא כל שכנוע מצד מלאך האל.
 
לפי הנזכר לעיל, מגלים איוב ואברהם תכונות אופי דומות, ויכולים להיות אותו אדם; שניהם מצטיינים באהבה עצמית והצדקה עצמית,  אמונה עזה, שימוש באירוניה, תחושת מרירות, נטייה להגזמה, תמימות מסוימת, כנות ואנושיות רבה.
 
* בשני הסיפורים נבדק העיקרון של תמורה עבור האמונה; איוב ואברהם שניהם מאמינים וצדיקים גמורים ובכל זאת סבלו ונענשו - לא ברור למה. אברהם כמו איוב, הוא שוחר צדק ובודק כבר בסיפור 'סדום ועמורה' - אם האל גומל לצדיקים כגמולם.   איוב ואברהם שניהם מאמינים שלצדיק צריך להיות טוב, והחוטאים יענשו. גם חבריו של איוב דוגלים בהשקפה של 'צדיק וטוב לו' ; הם מאשימים את איוב בכך שהוא לא מבין את פשעו: אם נענש, סימן שחטא. האל סותר את דבריהם ומביע את העיקרון, שהאדם לא תמיד מבין את הסיבה לפעולות האל, לעיתים הסיבה קשורה לראייה רחבה יותר של האל,   ולא תמיד הצדיק רואה בטוב והרשע ברע.
 
* אברהם ואיוב מוכיחים את עצמם כמאמינים אמיתיים אשר אינם הופכים את עורם עקב נסיבות או מצב שנראה כסותר את האמונה באל טוב ומוסרי. אברהם ממשיך לציית, להאמין ולבטוח באל גם כשהעובדות נראות כנוגדות את האמונה, ולמרות שהדרישה נראית אכזרית, לא הגיונית וסותרת הבטחות קודמות. הוא ממשיך להאמין בצדיקות האל, המתגלה בכל מעשיו. למרות מצבו הגרוע מסרב איוב לברך [לקלל] את האל ולמות. האל אומר לרעי איוב: "חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (איוב מב' 7). 
 
* בסוף סיפור ה'עקידה' (בר' כב' ) חוזר הצליל שב באופן שאיננו יכול להיות מקרי: " ויאמר אברהם אל נעריו:  שבו לכם פה עם החמור,
ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם...   בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך,
כי ברך אברכך - וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע." 
 
ההדגשה מקשרת את סיפור ה'עקידה' אל ספר איוב, שבסופו נכתב: "וה' שב את שבות איוב... ויוסף את כל אשר היה לאיוב למשנה" (איוב, מב' 10). 
הדגשת הצליל שוב מתקשרת גם למזמור הידוע מתהילים קכ"ו א':  
"בשוב ה' את שיבת ציון - היינו כחולמים" .  
 
המילה שוב מתייחסת למצב שבו האל נשבע להשיב את המצב לקדמותו - או לפצות בצורה כפולה ומכופלת - אם לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו,  והייתה פגיעה באנשים שאי אפשר לתקנה.
 
לסברה זו ניתן להציג אופוזיציה אירונית, ע"י הפנייה לקוהלת:
 "והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה" (קוהלת יב' 7),  וגם אל: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג 17), ואף אל הצליל שווא, במובן שקר.  משמעות הצליל שוב יכולה לרמז על משמעות של מוות, בדיוק לפי אותה שיטה של פענוח - ולהציב קונוטציה שמפקפקת בערך ההבטחה והיכולת לתקן, להשיב ולפצות.  
 
נעמי שמר ז"ל כותבת  בשיר על 'עקידת יצחק' :
 
 "גם אם שבע נחיה ונזקין,
 לא נשכח כי הונף הסכין ."
 
בשירה 'עקידת יצחק', ע"י קטיעת שורות, מאשימה שמר את האל שהוא המבצע האמיתי של ה'עקידה':
 
 "ריבונו של עולם
   המלא רחמים
   אֵל הנער
   ידך
   אָל תשלח."
 
* איוב חי 140 שנה נוספות לאחר הניסיון שעבר. 
אברהם חי עד גיל 175 ויש כאן סתירה: אברהם היה מעל גיל 100 בזמן ה'עקידה'. אם אברהם הוא אכן איוב, הוא היה צריך לחיות עוד 140 שנה לאחר העקידה, עד לגיל המופלג של 240 שנה.  אם אברהם היה בן 35 בזמן ה'עקידה' ומוסיף לחיות 140 שנה, הוא היה מתאים להיות איוב.   חכמים טענו שדווקא יצחק היה בן 35 בזמן ה'עקידה' . החכמים לא הסבירו את הדרך בה הגיעו למסקנותיהם, אולי בגלל החשש לערעור האמונה בגלל גילוי שיטת ה'חריגות'.  אולי הכוונה היתה לאברהם, והדבר הוסווה; 35+140 = 175 מתאים יותר לאברהם, שמת בגיל זה בשיבה טובה. אמר על כך ריש לקיש ב'בבא בתרא', ט"ו :"איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה" .
 
דיון בנושא הגיל של אברהם ויצחק בזמן העקידה על פי דברי חז"ל - באתר:  
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1180036
 
 
ניסיתי להוכיח כאן שקיים קשר בין אברהם שלאחר ה'עקידה'   - לבין איוב.  זוהי כמובן רק השערה ולצידה יכולות להיות השערות אחרון ואף הפוכות. זהו מבחינתי שעשוע של אופן קריאת טקסט והליכה בעקבות שיטת החריגות, משחק שעלול להוביל לכך שאדם יצא עצמו בתוך פרדס אימתני. וגם זוהי רק השערה. גם הטענה שמלאך האלוהים בסיפור העקידה הוא השטן אינה יותר מסברה אפשרית. 
 
מעשה העקדה יכול להתפרש בכמה אופנים, למשל:
 
  1. אברהם נענש על כך שהעדיף את שלום הבית עם אשתו - על פני הערך של אחריותו לשלום פילגשו ועוברם המשותף. אנשים רבים דואגים לשמור על ערכים. השאלה היא על איזה ערך מוותרים ומה יותר חשוב ממה.
  2. האל מבהיר עיקרון אמונה ששונה מ- צדיק וטוב לו, רשע ורע לו.
  3. האל מבהיר את אי שביעות רצונו מעקידת הבנים, כפי שמודגש בספר דברים, ש"תועבת נפשו" כל המעביר בנו ובתו באש, כמקובל אצל הגויים. הקורבנות מוסבים לקורבנות בע"ח.


פרק 17 (פרק 17)
תנ"ך
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10
פרק 11
פרק 12
פרק 13
פרק 14
פרק 15
פרק 16
פרק 17
פרק 18
פרק 19
פרק 20
פרק 21
פרק 22
פרק 23
פרק 24
פרק 25
פרק 26
פרק 27
נספח - אלוהים והצמחונות
דיאגרמת יעקב
אפוד אבני החושן
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל