דף הבית | קריאה וכתיבה | לימוד חשבון | דפי עבודה | תגובות גולשים | למידה והתנהגות | ספרי-ילדים שלי | צור קשר |
קישורים
שלומדים - לימוד לילדים
דף הבית > למידה והתנהגות > התלמיד המתקשה
מס' מבקרים: 103722
התלמיד המתקשה
מרבים לדבר על הנחלת ערכים באמצעות חומר לימוד.  גם אופן הלימוד מנחיל ערכים, של הומאניות – או מקנה הרגלים של מרמה ודריסת החלש, בושה לשאול שאלות, העמדת פני מבין.   
לפעמים מעכבת החתירה להבנה אמיתית - דווקא את התלמידים האינטליגנטיים ובעלי היושרה הפנימית - והם נראים כלפי חוץ כנכשלים. לעיתים יכול תלמיד 'מתקשה' להיתקל בבעיה משום שברצונו לבדוק לעומק את הנלמד כדי להיות בטוח בנכונותו - ואילו התלמיד 'הטוב' מסתפק בהצבה טכנית  של נתונים בנוסחה שסופקה לו,  מבלי לנסות להשיג הבנה מעמיקה של טיב הנוסחה ואיך הגיעו אליה.  לפעמים דווקא התלמיד המתקשה יוכל לשמש מורה מעולה - לאחר שהתאמץ והצליח להתגבר על קשייו.  הוא יבין וידע את המכשלות שעלולות להקשות על תהליך הלמידה ויוכל לספק במהירות פתרונות,  שייתכן שלצורך השגתם נדרשו לו בעבר זמן ומאמץ רב. רבי עקיבא הוא דוגמה לאדם שמאוד התקשה בלימוד ואחר כך הפך למורה נערץ.   לעומת זאת, מי שהלימוד קל ומהיר עבורו - לא תמיד יוכל להבין מדוע תלמידיו מתקשים בנושא הנלמד ולא יוכל להציע פיתרון לקשיים אלה.  התלמיד המתקשה יוכל להיות, לאחר שהתעמק והתגבר על הקשיים - לא רק מורה מוצלח ביותר אלא גם חוקר מעולה ומגלה גילויים חדשים כתוצאה מהבנה מעמיקה של חומר הלימוד.   לדרגות ההבנה של חומר לימוד אתייחס בפעם אחרת.
אלתרמן כתב שיר בשם  "אש לבנה"  ואצטט חלק ממנו:  "נער אחד לאור המנורה / כתב שיעורו על דף. / מוחו לא לוּמָד לחשוב מהרה / בפחד, ביגיעה חשב. /  ... וראשי הקהל מצווחים: 'זו צרה / הנער הזה ראשו ראש רע / לא לנער הזה התפללנו זמן רב'."   השיר של אלתרמן כולל בהיפוך ובניגוד - מובאה מהתנ"ך מדברי חנה אם שמואל אשר מקדישה את בנה לאל ומוסרת אותו לעלי:  "אל הנער הזה התפללתי, ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעִמו."  (שמואל א'  פרק א'  26 ,28).  המובאה המהופכת מדגישה את מצוקת הנער אל מול אכזבת הסביבה ממנו. וכבר אמרו חכמים: 'היזהרו בבני עניים [או בתלמידים מתקשים] - שמהם תצא תורה .'

הלימוד יעיל ומעמיק יותר אם הוא מלווה בהמחשה. אנו מבינים מה שאנחנו שומעים, אך מאמינים יותר למה שאנו רואים. "תמונה שווה אלף מילים". המוחשי ביותר והמובן ביותר עבורנו הוא - המוחשי. דברים שניתן לגעת בהם, לתפוס ולהזיז - נתפסים על ידינו כאמינים ביותר ולכן גם כמובנים ביותר. בהמחשה כדאי לעבור בצורה מדורגת ממצב של מגע בבדידים, לסימול של מה שקורה באמצעות ציור, ואז לתרגיל במספרים. המחשה שמבצע המורה, גם בבדידים, אינה נתפסת כאמינה אם התלמיד לא נגע בעצמו והזיז את הבדידים. לאחר הדגמה ע"י המורה, מספר פעמים - על התלמיד לבצע את ההמחשה. תחילה ייכשל כנראה , משום שיש כאן מעבר משלב ראשון של הבנה הקשבה, לשלב השני, של יישום.

על פי ניסיוני כמורה מתקנת, קיימות כמה רמות הבנה של חומר לימוד;
דרגת ההבנה הראשונה והפחותה מכולן,  היא שינון בעל-פה ללא הבנה  אמיתית.   סימנה הוא:  'דקלום' של מילות המורה בלי שיוכל להסביר מעבר לכך, חזרה על אותה תשובה עבור שאלות שונות שמנסות להעמיק בנושא, שימוש ב'סיסמאות'  ובטאוטולוגיה  (= תשובה שחוזרת על השאלה במילים אחרות). רמת הבנה כזו שייכת למצבים בהם חסרים 'נתונים' ללומד, ועל כן הוא איננו יכול להבין את הנושא לעומקו. 

דוגמאות ל'תשובה טאוטולוגית':  - 'מהו כוח המשיכה של כדור הארץ? -  זהו הכוח שמושך את העצמים כלפי מרכז כדור הארץ. '    - 'מהו גל?   הפרעה שמתקדמת בתווך מסוים'.
למעשה ניתן כאן תיאור או הגדרה של שם אחר למושג  גל, או כוח המשיכה, - ולא הסבר להם.

תלמיד 'שקדן' ו'מתמיד' - יכול לצטט את המשפט שנאמר על ידי חז"ל:   "איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה".  אך תלמיד שמסתפק ב'רמת ההבנה הראשונה' איננו יכול להסביר מעבר לכך ולענות על השאלות:  'מהו הנמשל? איך הגיעו חז"ל למסקנתם ומהן ההוכחות לכך?' 

דרגת ההבנה השנייה והגבוהה יותר,  היא היכולת לפתור תרגילים-וריאציות,  ליישם את החומר הנלמד במרחק-מה מן השיעור. הדבר יכול להיעשות בצורה טכנית של הצבה בנוסחה.  לדוגמה:  מהי רמת האנרגיה של גרם חומר על פי המשוואה הידועה של איינשטיין? -  התשובה היא:    E=MC2 , כלומר:  גרם אחד  כפול 'מהירות האור' בריבוע:  300,0002 קמ"ש 1 X   גרם  =  הכמות העצומה של 'האנרגיה האצורה' בתוך גרם של חומר. 

לתלמיד חסרים נתונים להבנה, על כן הוא מסוגל רק לפעול כ'תוכִּי' בתוך הנוסחה, ללא יכולת להשיב לשאלות שקשורות למושגים בהם השתמש, כמו:  מדוע מהירות האור היא מספר קבוע של 300,000 קילומטר לשנייה?  איך הגיע איינשטיין למשוואה שלו?  מהי אנרגיה ואיך ומאין היא מגיעה? מדוע מציבים בנוסחה את  מהירות האור? איך מדדו והגיעו לערך של מהירות האור?  מהו  אור? מהי  מהירות  ומהו זמן?'  -  גם אם אין תשובות לכל השאלות - ניתן לנסות לחשוב על כך, כפי שיעשה תלמיד שמעוניין ב'רמת ההבנה הרביעית'.

דרגת ההבנה השלישית והגבוהה יותר היא יכולת התלמיד ללמד את השיעור לתלמיד אחר,  כך שהתלמיד האחר יוכל 'לעשות שיעורים' ולתפקד ברמת ההבנה השנייה,  של פעולה 'עיוורת'.   גם הסבר זה עלול להיות טכני, ברמה של  'הצבה  בנוסחה' - או מוצלח יותר, אם התלמיד המסביר נמצא ברמת 'ההבנה הרביעית'.

דרגת ההבנה הרביעית והגבוהה ביותר, היא היכולת של תלמיד לקשר בין הנלמד לבין מקצועות לימוד אחרים, להגיע למסקנות חדשות על סמך מה שלמד, לפתח את הנושא באופן יצירתי ולהבין ולגלות דבר מה חדש באופן עצמאי.  תלמיד שמגיע לדרגת 'ההבנה הרביעית' - נהנה מן הלימוד, חושב עליו גם מחוץ לכיתה, שואל שאלות ומחפש מקורות ללימוד עצמאי נוסף. בדרגת הבנה זו התלמיד נהנה משמחת-היצירה שבגילוי העצמאי. הלימוד הופך לחוויה אמנותית-יצירתית ומחזק את הביטחון העצמי - האמון של התלמיד ביכולת מוחו להגיע לתשובות. 

האמון ביכולת העצמית חשוב ביותר לתהליך הלמידה - בלעדיו התלמיד לא ינסה להבין את חומר הלימוד לעומקו. לכן אני משתדלת לבסס לימוד על הליכה  'מהצלחה להצלחה':  לא אדלג על שלבים בלימוד -  דבר שעלול להביא לתחושת כישלון. לא אבחן את התלמיד אם אני לא בטוחה שהוא עתיד להשיג 100 במבחן.   אערוך מבחנים קצרים ותכופים, כדי לבדוק אם החומר הובן -  ולא אמשיך הלאה לחומר חדש אם התלמיד לא השיג 100 בכל מבחן אלא אלמד שוב את מה שנדרש על פי התוצאות -  ואערוך מבחן חוזר באותו נושא.  בכל שיעור – 5 מבחנים.  הכוונה היא למבחנים בחשבון, והם כוללים 10 תרגילים, 10 נקודות לכל תרגיל. אם התלמיד מתרגל לקבל 100 במבחנים הקטנים והתכופים, בתום כל שלב ושלב של הלימוד – הוא יתרגל לא לפחד ממבחנים ואף לצפות להצלחה.  תלמיד יכול לבדוק את התשובות במבחן חשבון באופן עצמאי- אם הקנו לו מיומנויות של אומדן, הצבה בנוסחה והבנת הקשר בין חיבור לחיסור ובין חילוק לכפל, כלומר בדיקה של תרגיל חיבור באמצעות תרגיל חיסור וכו'. 

פעילות מאומצת של המוח בעת חשיבה פעילה ולמידה  - מעוררת רעב, שמקשה על ריכוז והקשבה.  ולהיפך,  אם התלמיד רעב - זה סימן שלמד והפעיל את המוח.   אבל אם הילד רעב עוד לפני השיעור הוא לא יוכל ללמוד.

הצלחה משמרת את המוטיבציה הטבעית של הלומד, תשוקת הלמידה שקיימת בכל אדם מגיל ינקות -  עד לזמן בו הוא נכשל ומאשים בכך את עצמו,  או עד לזמן שהוא 'מוצף' בידע שלא ביקש  (סוג של 'אונס', שגורם לרתיעה מהפנמה והטמעה של חומר הלימוד). 

גם שבחים מיותרים ומוגזמים מפריעים ללמידה;  הם מעבירים את המוטיבציה ללימוד מ'מוטיבציה פנימית' חזקה, ל'מוטיבציה חיצונית' – לימוד עבור קבלת השבחים, או ה'ציונים';   'המוטיבציה החיצונית' חלשה, וכרוכה בשעמום; שבחים שלא במקום הם אחת הסיבות לכך, שילדים שהרבו לצייר - חדלים מכך.  עדיף לשבח במילים שמשייכות את ההישג של הילד אליו, במקום לפאר את 'איכות הגֶּנים' של הוריו; כדאי לשאול את הילד אם נהנה ממה שעשה, במקום לתת ציון של 'יפה מאוד' או 'מצוין'.  רצוי להימנע מריבוי אזכורים של מעלות הצאצא בפני אורחים, או  'אורחים טלפוניים'. 

1עניין השבחים והשפעתם על הישגים מתקשר למחקר שנעשה בתחום אונות המוח, ומוזכר בספר "DRAWING ON THE RIGHT SIDE OF THE BRAIN ";  על פי המחקר, שנעשה באנשים שסבלו מפגיעה מוחית או מניתוק בין שתי אונות המוח,  'האונה הימנית' של המוח (שולטת על צד שמאל של הגוף) אחראית לתפיסה מרחבית טובה יותר, לאינטואיציה והברקות, ול'הסתכלות' בדברים כפי שהם; דוגמה לציור בצד ימין של המוח, היא ציור "הכסא" של ואן גוך;  'הסתכלות' של צייר על הכיסא תביא אותו לראות כתמים, צללים וצבעים, ואת 'החללים השליליים' שתחומים בין חלקי הכיסא. 'האונה השמאלית' תצייר כיסא על פי ה'סמל' המקובל לכיסא  (הציור משמאל).

צד ימין של המוח מתאפיין ברמת ריכוז גבוהה, מה שנקרא - "לשקוע" בנושא מסוים; במצב זה אין תחושת זמן ולא שומעים מילים, קשה גם להתבטא באופן מילולי; במצב זה האדם חש הנאה מן הדבר שהוא עוסק בו. 

צד שמאל של המוח, שאחראי על תפקוד הצד הימני של הגוף,  מאופיין בחוסר סבלנות, ב'מתן ציונים', ובאופן עשייה בנאלי ומנייריסטי. שבחים הם 'ציונים', שעלולים להעביר את הילד ליצירה בצד השמאלי של המוח, ואז הוא יחזור על עצמו ויאבד עניין ומוטיבציה - אפילו יסבול מפעולת היצירה. הצד השמאלי הקוגניטיבי והמילולי הוא הצד ששליט על המוח רוב הזמן.  יש לו חשיבות רבה: אם היינו מנסים לעבור דרך חדר, ובאותו זמן גם "להסתכל" על כל כתם של אור וצל, או צבעים בתוך החדר,  לא היינו מתקדמים הרבה.

יכולת 'ההבנה הרביעית' תלויה בכך, שהתלמיד יקבל 'נתונים' מתאימים ומסודרים, ללא 'דילוג על שלבים';  כדאי גם לתת לתלמיד 'כלים' לבדוק את עצמו, אם טעה – מבלי שיצטרך לחכות למורה. כך יוכל לבדוק את עצמו במהלך בחינה , להגיע לציון יותר גבוה  ולהקל על 'מתח הבחינות'.

קורה שהתלמיד חושב שהבין את הנלמד בשיעור - אך כשהוא נדרש להשתמש ב'רמת ההבנה השנייה' וליישם את ההסבר על שיעורי-הבית - הוא מגלה שלא ממש הבין את הנושא.  אם  התלמיד אינו מסוגל ליישם את הנלמד, לחזור על ההסבר ב'מילים שלו', או ללמד את הנושא לאחרים - הוא כנראה לא הבין  באמת.  חסרים לו נתונים,  כדי שיוכל  ללמוד. 

אנו מבינים את מה שנאמר לנו, את מה שאנחנו שומעים.  ראייה - עדיפה על שמיעה; המילה 'להתבונן' קשורה ל'בינה',  להסתכל – לשכל. מבינים טוב יותר – את מה שרואים: 'תמונה שווה אלף מילים'. רמת האמון וההבנה העמוקים ביותר כלפי הנלמד,  הם כאשר ניתן לנגוע בו ולהזיזו - הוא מוחשי. 'תפיסה' פיזית קשורה ל'תפיסה' של הבנה. לגבי כל שלב של הלימוד, אני משתמשת ב'המחשה', עוברת ל'סימול באמצעות ציור', ומשם לסמל המופשט של מספר.

אם לא בודקים את מצב הידע בתחילת הלימוד - מסתמכים על מה שהכיתה הייתה אמורה ללמוד ב'שנה שעברה', או ממורה אחר – סביר מאוד שיתעוררו קשיים בהמשך הלימוד, ויהיה צורך לחזור או 'להיתקע' בחומר לימוד מסוים - או לחזור ולבדוק מהי הבעיה בתהליך ממושך, מתסכל ואיטי. 

לבניית 'בניין' – כדאי תמיד 'להתחיל מלמטה',  ולבדוק שכל לבנה "יושבת" 'כמו שצריך';  זוהי הדרך המהירה והקלה ביותר;   ניתן לחלוף במהירות על מה שהילד או הכיתה כבר יודעת,  ולהתעכב רק על הנושאים ה'רופפים'. 

כאשר בסיס ההמחשה וההבנה רחב, ניתן 'לבנות' עליו  הפשטה גבוהה. אפשר להמשיל את הדבר למגדל של קוביות. אני משתמשת בבדידים של 'פלכר'  מסוג TILES , שניתן לרכוש בהוצאת "יסוד",  בארבעה צבעים, X2 2 ס"מ, עובי 2 מ"מ. בבדידים אשתמש בהמשך גם ללימוד 'תפיסת כמות' וחוקי החשבון. לאחרונה השתמשו בבתי הספר בבדידים מסוג גרוע, שקישרו בין המספר לבין הצבע של הבדיד, ולא לימדו המחשה ותפיסה כמותית של המספר.  השיטה הייתה גרועה, "אחת שתים שלוש", אבל אין זאת אומרת  שצריך לפסול שימוש בבדידים - כשהדבר נעשה בצורה נכונה; המחשה טובה הי חיונית ללימוד מוצלח, והיא המפתח להפשטה גבוהה - שנבנית על גבי בסיס רחב של הבנה.

'בדיקת המצב הקיים':  'שיחת מוטיבציה' שנועדה לשכנע את התלמיד לעבור על החומר מן ההתחלה, לבדוק היכן יש קושי, להסביר שוב, לערוך מבחן ל'וידוא למידה' - ולהמשיך לבדוק הלאה, עד לחומר ה'חדש'. 

2כל בדיד מציין שלב של לימוד, שמונח על גבי השלב הקודם. אם הבדיד מונח בצורה יציבה, כלומר החומר הומחש והוסבר בצורה טובה - נוכל לבנות 'מגדל' גבוה של לימוד, עד להפשטה גבוהה.  מגדל זה אינו יציב:   עובי הבדידים 2 מ"מ,  הבסיס צר וקשה לבנות עליו יותר מ- 3 קומות,  כלומר קשה להגיע לשלבי לימוד גבוהים ולהפשטה.   סימנתי את רוחב הבסיס בצבע ירוק זוהר. 'נקודת מרכז  הכובד' של הבדיד, או 'נקודת שיווי המשקל' שבמרכז הבדיד -  חייבת להיות מעל לבסיס;   אם לא - הבדיד ייפול, והמגדל יתמוטט.  במצב שבו 'בסיס ההבנה' צר – כל סטייה קלה תביא להתמוטטות המגדל.
3
כאשר הבדידים מונחים על הבסיס הרחב של  2 X 2 ס"מ,  ניתן לבנות לגובה בצורה יציבה. הלימוד נבנה שלב על גבי שלב;  'חיסור' נבנה על גבי  'חיבור',   'כפל' - על בסיס הבנת  'חיבור' ו'חיסור'.  אם השלב הקודם נבנה בצורה יציבה  - אפשר לבנות עליו  
4שלב נוסף. 

אפשר להמחיש את הנושא - אם מבקשים מהילד לעמוד על רגל אחת.  במצב זה  הבסיס שעליו עומד הילד יהיה יותר צר.  אם 'נקודת הכובד' לא נמצאת מעל לבסיס (צבע ירוק) - הילד  ייפול;  הילד האמצעי ייפול - כי 'נקודת הכובד' שלו אינה נמצאת מעל שטח 'הבסיס'.  הילד הימני מחזיק מטאטא במצב של 'שיווי משקל'; נקודת 'מרכז הכובד' של המטאטא,  או 'נקודת שיווי המשקל' שלו - נמצאת מעל לשטח הבסיס הצר, האצבע של הילד;  מה שמביא אותי לומר, שגם משחק והפעלה גופנית –  מביאים ללימוד ולהבנה טובים יותר.

5המגדל שמימין מתאר מצב למידה שבו שלבי הלימוד אינם ברורים;  ייתכן שהתלמיד היה חולה והחסיר שיעור, או ש"חלם", איחר, פטפט, היה רעב, או מוטרד –  או ששלב חשוב ללמידה לא הוסבר כראוי.  מכיוון  שבסיס ההבנה וההמחשה רחב - המגדל לא יתמוטט, למרות שיהיה קשה 'לבנות' שלבי למידה נוספים. לדוגמה,  במצב זה הילד 'נתקע' ולא מצליח לעבור את שלב ה'שברים' בחשבון. 

כדאי שהילד יחוש מספיק ביטחון,  כדי לדווח על קשייו בהבנת שלבים בחומר הלימוד. 'תקשורת פתוחה' היא מרכיב חשוב להצלחה, והיא מבוססת על אמון וקבלת הילד כמו שהוא - על ידי הכיתה והמורה. 

ייתכן מצב שמורה מסוים  ידחה שאלות, אולי גם יעליב את השואל, אפילו ברמז או בהבעת פנים של חוסר סבלנות - כדי שלא יצטרך להודות שאינו יודע איך להסביר את העניין טוב יותר. ייתכן שהמורה יחזור על ההסבר באותו אופן - שלא הצליח גם קודם,  לא כל מורה קיבל הכשרה מספיקה כדי ללמד בהצלחה;  במקרים כאלה, כדאי שהילד יקרא ויתרגל לפי ספר, שמלמד את הנושא מתחילתו בצורה ברורה - ללא דילוג על שלבים;  ילד שיודע לקרוא  יוכל לעשות זאת. 

לא כדאי להאמין לדרישת התלמידים שהחומר כבר ידוע, לתת לחלק קולני של הכיתה - 'להשתלט'. יש לבדוק את המצב באמצעות מבחנים, כפי שתיארתי קודם. 

קצב ההתקדמות של קבוצה תלוי ב"חוליה החלשה'; שרשרת ניתקת במקום בו נמצאת חוליה חלשה. חפץ נשבר במקום שיש בו סדק;  ב'מסע אלונקות' מוכתב הקצב ע"י התקדמות החייל האיטי ביותר - וכך גם בכיתה.  בנוסף - חוסר הבנה של הנושאים הנלמדים ע"י חלק מהתלמידים, מעודד אלימות והפרעות - ואווירת לימודים שכרוכה בסבל לכל המעורבים בדבר. 

חלק מהתלמידים יקבלו 'תמיכה לימודית' מחוץ לכותלי הכיתה - מהורה משכיל, אחים בוגרים או 'שיעורים פרטיים'. אף תלמיד לא נולד כשהוא יודע את 'חוק החילוף' או מבין את 'משמעות האפס'; לצורך פיתוח וגילוי דברים אלה נדרשו מאות ואלפי שנים;  איש לא 'ממציא את הגלגל מחדש' כאשר הוא נולד,  אם תלמיד יודע כבר את החומר, לפני שנלמד בשיעור -  הדבר אינו מעיד על חוכמתו או על נחשלותם-בעיני-עצמם - של התלמידים שלא קיבלו את ההסבר  'מבחוץ';  אם התלמיד יודע את החומר עוד לפני ש'עברו' עליו בכיתה - מישהו כנראה הסביר לו את הדבר;  לא הוגן ולא כדאי - לגבי הטווח הארוך של התקדמות הכיתה,  שתלמידים שטוענים שהם כבר שולטים בחומר -  ימנעו ממי שלא מקבל תמיכה מבחוץ - את הזכות ללמידה בקצב סביר ועם שלבים מסודרים.  בקבוצה נאלץ היחיד לוותר ולהתאים את עצמו לקצב הכללי;   לא הייתי מבקשת 'להתאים' עד כדי כך,  שתלמידים מתקדמים לא יקבלו אתגרים לימודיים -  אך לא הייתי מאפשרת ל'עריצות הרוב' או 'הרוב הקולני', לפגוע במצב הלימודי ובהערכה העצמית של תלמידים אחרים;  קורה גם שתלמיד יטען שהוא יודע את החומר, למרות שזה לא כך.  עדיף תמיד לבדוק את המצב האמיתי.

לא הייתי מגבילה את התקדמות התלמידים ה'מתקדמים';  יש תלמידים ש'רצים בחוברת' -  גם אם המורה יאסור על כך;    תלמידים כאלה ניתן להפנות,  לאחר שסיימו את החוברת - לספרים עם חומר לימוד יותר מתקדם, בהם יתקדמו באופן עצמאי מחוץ לכותלי הכיתה - כדי שלא  יהפכו ל"UNDER ACHEAVERS ":   תלמידים 'טובים' שמוחם מתנוון לאחר שנים של אי הפעלת המוח - וחוסר הרגל להתמודד עם קשיים ואתגרים חדשים; אך לא הייתי מאפשרת לתלמידים כאלה - להכתיב את קצב השיעורים של הכיתה.

על פי שיטתו של פרופ' פויירשטיין - ניתן למדוד אינטליגנציה על פי מהירות  הלימוד של חומר חדש. ידיעות לא תמיד מצביעות על אינטליגנציה עדיפה, מכיוון שידע מוקדם תלוי גם בנסיבות חיי התלמיד -  ולא רק בחוכמתו.  בעקבות עדכון השיטות ל'מדידת מנת-משכל', לאור הצעותיו של פויירשטיין - תלמידים שהוגדרו בעבר במבחני IQ כקרובים לרמת פיגור – הצליחו יפה. 

הבדלי תרבות ומנטליות ב'חברת מהגרים' כמו שלנו, מחייבים יחס יותר פתוח כלפיי המקומות השונים מהם מגיע הלומד; הבדלי תרבות אינם משקפים את יכולת התלמיד, ולא ינבאו הצלחה או כישלון – אם המורה יסביר את הדברים בלי לדלג על הסבר כל המושגים שהוא משתמש בהם. 

יש תלמידים שמגיעים לבית הספר מבלי להבין את משמעות ה'חיסור'. הדבר נובע מכך, שבבתים רבים מלמדים את הילדים דברים אחרים,  ומאמינים שבית ספר ידאג לכל הנושאים הלימודיים מבסיסם.  אם המורה מניח מראש שכל ילד יודע מה זה 'אפס', או מה זה 'פחות' - יהיו תלמידים שיכשלו, למרות יכולתם הגבוהה.

היתה לי תלמידה בכיתה ד', שנכשלה בכל מבחני החשבון של 'חיבור וחיסור' ב'טור'; כאשר בדקתי את התוצאות של מבחני השנה שעברה, בתחילת שנת הלימודים החדשה, ראיתי שהיא נכשלה בפיתרון כל התרגילים שבהם הופיע 'אפס'.  היא ידעה ש'אפס' הוא מספר 'מיוחד', אך לא הבינה את משמעותו - לכן, סימנה תוצאה של 'אפס' - בכל התרגילים בהם הופיע ה'אפס' כמחובר או כמחוסר:   0=  0 +5. הסברתי לה שב'שפת החשבון' - 'אפס' זה 'כלום', 'שום-דבר' - והמחשתי לה את העניין שתוספת או החסרה של 'כלום' – אינה משנה את הכמות ההתחלתית.  בתוך 5 דקות הגיעה התלמידה להצלחה בנושא זה.

לא תמיד ניתן לשאול את המורה בכיתה שאלות, לקבל הסבר נוסף על זה שניתן - או להודות ב'טעויות' וקשיים בשיעורי הבית;  התלמיד אינו 'בן-מלך' כמו 'אלכסנדר הגדול' - שזכה למורה  דגול כמו אריסטו,  ב'כיתה של תלמיד אחד';  לצורך השגת מידע נוסף ניתן להיעזר ב'מילות-מפתח' של 'גוגל', או לעיין בספרים שמסבירים את הנושא בצורה מובנת, מבלי לדלג על שלבים.  

אני מנצלת את התרגול של 'שיעורי הבית' להכרת סוגי הטעויות האופייניות לתלמיד.  על פי רוב,  לכל תלמיד 5-6 שגיאות אופייניות שהוא חוזר עליהן.   בדרך כלל השגיאות אינן חמורות וניתן לתקנן בקלות;  סוגי טעויות יכולים להיות:  העתקה לא נכונה של התרגיל;  'דילוג על שלבים' - מתוך ביטחון יתר ביכולת – ואז שקיעה ל"בירא עמיקתא" עם הכישלון, שקורה בגלל העומס המיותר על המוח;  יש תלמידים שכותבים את הספרות בצורה לא ברורה אפילו להם, או לא מקפידים על ה'מקום' לפי 'השיטה העשרונית'.

עם כל אלה ניתן להתמודד;   החשוב הוא לגלות את הסיבה לטעויות, ואז לנסות למצוא 'פטנט' - כדי לא לשגות שוב באותה הצורה;  באמצעות הכנת 'שיעורי הבית' - התלמיד יכול לבדוק את עצמו, לזהות את סוגי הטעויות האופייניים לו – ולמצוא דרכים לפיתרון הבעייה. 

התרגילים בספרי הלימוד בחשבון של בני גורן לחטה"ב והתיכון -  מכילים בנוסף להסבר הראשוני - רק את הפתרונות, ללא 'הדרך'.  הספרים פופולאריים כי הם מאפשרים למורה לא לבדוק את שיעורי הבית, לכאורה מקלים את עבודתו; במקרה שלא הצליח לפתור את התרגיל - התלמיד אינו יכול לעקוב אחר הדרך הנכונה לפיתרון;  אם בספר יש גם 'דילוגים' וחסרים שלבי לימוד -  התלמיד יתקשה ולא יוכל למצוא את הסיבה לכישלון.

תלמידים רבים מתקשים בנושא הגיאומטריה.   בתחילת המאה העשרים היה מספר רב של גאונים, אנשי אשכולות שהשפיעו  על המדע במגוון תחומים.  כשקראתי על כמה מהם הופתעתי לגלות, שרבים מהם ציינו ספר מסוים כמפתח להתפתחותם כמדענים : "THE ELEMENTS" - "היסודות",  ספר  לימוד שיטתי של הגיאומטריה - שנכתב על ידי אוקלידס  בסביבות 300 לפני הספירה.  בין הגאונים שהמליצו על הספר, היו: גאוס, אלברט איינשטיין, ניוטון, ו'הגאון-מוילנה'.  במשך מאות שנים היה הספר 'חובה' לכל תלמיד שמכבד את עצמו -אך כיום לומדים גיאומטריה 'מקוטעת', שבה חסר חלק משמעותי מהרצאת הדברים המסודרת שבספר זה.  הנתונים חסרים לתלמיד ועל כן הוא  נתקע  ברמת הבנה פחותה.

לתלמידים רבים חסרים שלבי לימוד, כמו: 'חוק הפילוג'; הבנת משמעות ה'מינוס לפני סוגריים'; 'אומדן' ו'הבנת הקשר בין חיבור לחיסור'.   לצערי – בשנים האחרונות לא מצאתי תלמידים שלמדו נושאים אלה בבית-הספר,  והדבר גורם לכישלון. 

על עבודת הפרך המתסכלת, כאשר חסרות חוליות חשובות ללימוד - נאמר:  "ויצו פרעה ביום ההוא את-הנוגשים בעם ואת-שטריו לאמור:  לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם; הם ילכו, וקוששו להם תבן: ואת-מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשם תשימו עליהם, לא תגרעו ממנו; כי-נרפים הם, על-כן, הם צועקים לאמור: נלכה נזבחה לאלוהינו; ותכבד העבודה על-האנשים ויעשו-בה, ואל-ישעו בדברי-שקר. ויצאו נגשי העם ושוטריו ויאמרו אל-העם לאמור; כה אמר פרעה, אינני נתן לכם תבן:  אתם, לכו קחו לכם תבן - מאשר תמצאו; כי אין נגרע מעבודתכם דבר. ויפץ העם בכל-ארץ מצרים לקושש קש לתבן. והנוגשים אצים לאמור: כלו מעשיכם דבר-יום ביומו, כאשר בהיות התבן. ויוכו שוטרי בני ישראל, אשר-שמו עליהם נגשי פרעה, לאמור; מדוע לא כיליתם חוקכם ללָבֵּן כתמול שלשום, גם-תמול גם-היום. ויבואו שוטרי בני ישראל, ויצעקו אל-פרעה לאמור; למה תעשה כה לעבדיך,  תבן אין ניתן לעבדיך, ולבנים אמרים לנו עשו; והנה עבדיך מוכים וחטאת עמך: ויאמר:  נרפים אתם, נרפים."   (שמות ה' 6-16)



פעילויות לילדים (פעילויות לילדים)

ינשוף


למידה והתנהגות
התלמיד המתקשה
פעילויות לילדים
מוטיבציה ללמידה
רמות הבנה של לימוד
פיתוח האינטליגנציה של הילד
הצבת גבולות לילדים
ספרי ילדים מומלצים
סכמות של התפתחות
האתר מוקדש לזכר אבי משה אגוזי ז"ל